האוצר האבוד • על החדש של איימי ויינהאוס

בקיץ האחרון, כשאיימי ויינהאוס החזירה את נשמתה לבורא, כנראה בקול גדול, איבדנו אגדה. יש שיגידו שהתיאור קצת דרמטי, אבל לצד ג'ניס ג'ופלין, קורט קוביין, ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס (או כל חבר אחר ב"מועדון 27" הידוע לשמצה) - ויינהאוס היתה אחת האמניות המדוברות ביותר בשנים האחרונות זמרת עם קול כבד, שצמחה בעולם פופ-אפ בו כולם פועלים כדי לתפוס במהירות את הדבר הגדול הבא ולקחת עליו בעלות. נו, חיים (ומוות) לא שגרתיים, שגורמים לך לחשוב שאם לא היתה מישהי כזו - בטח היו צריכים להמציא אותה.

>>> נפרדים מאיימי ויינהאוס: סיקור מיוחד

במבט לאחור, להקשיב לאיימי שרה תמיד העביר איכויות של "פעם". היא ידעה איך לגרום למאזינים להרגיש כאילו הם מקשיבים למישהי גדולה מהחיים, מישהי שכבר לא איתנו. הדרך בה איימי שרה, משיכת המילים והרגש שהכניסה בהן, גרמו לתחושה מסוג אחר - כזו שלא מקבלים מאמנים עכשוויים אחרים. לא יעזור לכל הוויטני והמאריות עם הקול הגדול והאוקטבות הגבוהות, ויינהאוס הצליחה להוסיף בטבעיות ובלי דרמה את קסם האולד-סקול למוזיקה. היא עשתה זאת בזכות האטיטוד המפוקפק שלה לחיים ולא בגלל ההפקה. הכשרון המבריק הזה גרם לצעירים להקשיב לה, למבוגרים לרקוד לצליליה, ולכל חובב מוזיקה להחסיר פעימה כשהבין שכנראה כבר לא ישמע אותה שרה יותר.

אז החיים בעיתיים ולא תמיד מקבלים מה שרוצים, כך שכנראה שמזל שיש עוד זיכרון אחרון שנותר ממנה. בלי שערוריות הסמים, האלכוהול, הגמילות ויצר ההרס העצמי, או שמא דווקא בגללן, המוזיקה של איימי ויינהאוס פה כדי להישאר. אחרי שני אלבומים (מצויינים) בלבד שהוציאה בחייה, המורשת המוזיקלית של הזמרת הבריטית קיבלה השבוע חיזוק נוסף עם שחרור האלבום החדש "Lioness: Hidden Treasures" - שכולל 12 שירים, חדשים יותר או פחות, שלה. אוסף של הקלטות ששופצו לכדי שירים ראויים, קטעים שהקליטה בביתה ועובדו באולפן, ותוספת של כמה להיטים שאתם מכירים בגרסאות שלא שמעתם עד כה.

האזינו לשיר הפותח מתוך האלבום:

תזכורת גדולה

המצקצקים יפזרו אמירות בסגנון "סחורה משומשת", "ניצול ציני של זכרה" או "מסחטת כספים", הרי האלבום שוחרר בדיוק בזמן למכירות שלפני החגים בעולם הנוצרי (ויתאים גם לכל כיס מלא בדמי חנוכה). אז הנה, אני אומר את זה בברור - הסירו דאגה מלבכם, מדובר באלבום של ויינהאוס. לא תשמעו באלבום קטעים כמו "Rehab", אבל קולות הרקע, התופים וכלי הנשיפה, הפה המלוכלך (אבל בצורה חיובית) שגורם לשירים להישמע כאילו נלקחו מתקליט ישן, כולם מלטפים ומרגיעים - זו איימי ששרה, ה-איימי.

משפחתה של ויינהאוס אישרה לשותפיה הבולטים ביותר ליצירה וחבריה הוותיקים, המפיקים מארק רונסון (שבכה עליה גם בהופעתו האחרונה הקיץ בישראל) וסאלאם רמי, לעשות לה כבוד ולשפץ כמה מהקטעים החבויים שלה. הקטעים, שהוקלטו על ידה במהלך השנים, לא נשמעו בעבר ואולי לא יחדשו המון, אבל בהחלט יזכירו לכם למה אהבתם אותה מלכתחילה. אחרי פתיחה בסגנון רגאיי עם החידוש לשיר הסיקטיז "Our Day Will Come", חובבי האולדיז מקבלים איתות ראשון  מהסאונד האהוב עליהם עם "Between The Cheats", שהוקלט עבור אלבום שמעולם לא שוחרר, אבל נשמע כאילו הגיע משנות ה-60'. ב-"The Girl From Ipanema" שהוקלט ב-2002, איימי קיבלה השראה מהבוסה נובה הפורטוגזית, והפתיעה בפרשנות מרעננת שמלמדת מי היא היתה כאמנית.

דווקא שיתופי הפעולה שלה עם נאס וטוני בנט, שנחשפו לפני כמה חודשים, נשמעים כמו קטעים משומשים, ואם היו נכללים באלבום שכולו יצירה חדשה הם היו החלק הצונן של הסחורה חמה. אביה של ויינהאוס, מיץ', שהודיע שעל כל עותק שיימכר מהאלבום ייתרם ליש"ט לטובת קרן הצדקה שהקים על שמה, מציין בטקסט הקצר שכתב עבור האלבום שהשיר "Half Time" הפשוט והנימוח הפתיע אפילו אותו, וב" Wake Up Alone" (עם הסיום המדהים) הצעירה המאוהבת שבה נשמעת פגיעה כמו שאנחנו מכירים מתקופת "Back To Black".

החידוש לאולדי של קרול קינג "Will You Still Love Me Tomorrow" מציע פרשנות מארשית לקלאסיקה בתוספת קולות גבוהים ומפתיעים במיוחד, וב-"A Song For You" של דוני האת'וויי, אותו העריצה ויינהאוס, היא קורעת את הלב. אבל את הנחמה האמיתית אפשר לשמוע דווקא בשירים המוכרים "Tears Dry" שבכלל הוקלט כבלדה ו-" "Valerie בסגנון איטי יותר, שלא נשמעים כמו רמיקס חדש אלא עומדים בפני עצמם, הכל כי "אף הקלטה שעשתה לא נשמעה זהה לאחרת", כמו שרונסון מסביר בחוברת של האלבום.

45 דקות של זריקה לעבר, טוויסט מהעתיד והרבה הרבה איימי ויינהאוס. קראו לזה מחווה לזמרת, או קלוז'ר הולם לקריירה מוזיקלית שנקטעה בשיא, אבל "Lioness: Hidden Treasures" בעיקר גורם לרצות עוד ממה שכנראה לא נקבל יותר - כשרון מקורי ולא מתאמץ, אבל אמיתי. זו המורשת האמיתית והחשובה שלה.

Amy Winehouse - Lioness: Hidden Treasures

הליקון