עשו בית ספר • איך היה בהופעה של אוניקס?

מערכת הניקוז של דרום תל אביב. אם ישנו מערך כשלים גדול יותר בישראל, הוא כנראה ממוקם בכנסת. ולכן, כל באי הבארבי שתכננו לקפוץ לצלילי אחד מהרכבי ההארדקור היפ הופ החשובים בהיסטוריה נאלצו להמתין עד אשר יתייבשו הנעליים, אחרת קול מעיכת הסולייה, שדומה במעט לקול שעושה עכברוש שדרכו עליו, היה עלול להיות הדבר העיקרי שנשמע במועדון.

בעצם, אין הרבה סיכוי שמשהו יישמע מעל לקולות הזעקה הכעוסה של חברי אוניקס. כבר עברו כמעט 20 שנה מאז אלבומם הראשון והמוצלח ביותר, "Bacdafucup", ומה שהחל כרביעייה אכזרית של כל מי שהיה שחור וקירח בסביבת קווינס, הפך עם מרוץ הזמן לצמד שכבר מזמן עבר את תקופת השיא שלו, וחי על אדי הימים ההם.

עם זאת, ההופעה שלהם הראתה שזה לא התעלקות מיותרת על עבר מפואר. הצמד שנשאר, סטיקי פינגרז הנהדר ופרדרו סטאר (שגם זכור כשחקן מתכניות כמו "מואישה" או "הסמויה") אנרגטיים כתמיד, ולמרות שהם סך הכל צמד ראפרים, ללא שום הרכב ליווי, הדומיננטיות ותנועות הבמה שלהם איפשרו למלא היטב את השטח הפתוח מדי של במת הבארבי.

הערב נפתח באיטיות של אנשים שעדיין מנסים להתייבש מהגשם שבחוץ, והופעות החימום ניסו לפעול ביותר מדרך אחת ולדאוג שהבארבי יוגש לחברי אוניקס בטירוף. ההצלחה לא היתה מלאה, כי למרות שזי קי המוכשר, קוראה (מסאדייל לשעבר), פלד הכריזמטי וריביירה רג'ים הקנדים ניסו בכל כוחם לתת פריוויו הארדקורי לאנרגיות של אוניקס, רק ברגע שעלו שני בני ה-40 על הבמה נדלק הפיוז של המקום. אבל ברגע שזה קרה, הוא לא כבה עד סוף ההדרן וההשלמה עם כך שאוניקס שבו למערת חדר האמנים עפוף העשן.

עם עלייתם לבמה, כשברקע נשמע קטע הפתיחה ושיר הנושא של אלבום הבכורה שלהם, הקהל כולו, שהיה מורכב בעיקרו מיוצאי ברית המועצות, התחיל לקפוץ קולקטיבית. הורידים בלטו והקול המחוספס של סטיקי פינגרז חרך את המיקרופון בקטעים מתוך האלבום הראשון, כשההתלהבות של פרדרו סטאר מחזקת אותו כהייפמן מושלם, ולהיפך. הדינמיקה בין שני בני הדודים היא בית ספר בעמידה על הבמה לראפרים שמחפשים להראות אנרגיה ותוך כדי גם לשלוט באופן מלא על הבמה.

עדיין חדים כמו בניינטיז

על אף שעבדו עם די.ג'ייז שאינם מכירים (מאש, הדי ג'יי המוכשר ביותר בישראל), לרגע לא פספסו קאט או ברייק, והיו חדים ממש כשם שהיו בתחילת הנייטיז, יחד עם הפריצה של ביגי, וו טאנג קלאן ועד אגדות הארדקור שהחלו באותם רחובות בניו יורק. כפי שציין פרדרו סטאר באחד מהקטעים, את הסגנון הם לקחו מראקים, קי אר אס וואן וקרטיס בלאו (אבל לא מאם סי לייט, כי "אין בתוכי כלבה"), ורק הוסיפו לו המון צעקות וזעם. וכן, הם "so 90", כהצהרתם וכשם שיר חדש שביצעו. יש להם לא רק את הסגנון והרוח, אלא גם את הנשמה של הנייטיז. האנרגיה הבלתי נגמרת להיות על הבמה.

ועל אף שלא בטוח שהם באמת ידעו איפה הם מופיעים, מה שנרמז כשהם הכריזו שישראל היא מדינת עולם שלישי, הם נתנו את שיא הכח מבלי לצפות לשום דבר חוץ מפידבק אוהב ומלהט מהקהל. הכל בשביל לקפוץ מהבמה ושקולקטיב אוהבי מוזיקה ירים אותם, כמו הרוק-סטארז שהם. סיום המופע, שעה וקצת כולל הדרן, זרק את כל באי הבארבי מקווינס 93 הישר לקיבוץ גלויות 2011. כנראה המשותף ביניהם הוא מערכת ניקוז מים נוראית וגשם אלים כמעט כמו הראפרים שהיו על הבמה. עם אנרגיה שכזו, ההופעה בהחלט היתה שווה את דלקת הריאות.

ONYX, בארבי ת"א, שני 14.11