צל על הרחבה • איך החדש של די.ג'יי שאדו?

הרבה השתנה ב-15 השנים שעברו מאז שיצא אלבום הבכורה של די.ג'יי שאדו (או בשמו המלא ג'ושוע דיווידס). כש"Endtroducing.....‎" המהפכני שוחרר בשנת 96', מלאכת הסאמפלינג כללה לא רק את היכולת לחבר קטעים שונים במערבולת סאונד שמסנכרנת בין סגנונות, כמו טבח שמערבב טעמים שונים אחד עם השני, אלא משהו הרבה יותר משמעותי - Diggin, אמנות חפירת התקליטים, מלאכה שכמעט ופסה מן העולם, ואפילו מוצגת על עטיפתו של האלבום ההוא.

את משמעותה האמיתית לדי.ג'יי שאדו ניתן לראות בסרט התעודי "סקראצ'" מ-2002, שם רואים את שאדו מטייל במבוך ערימות תקליטים בגובה שני מטרים, במרתף לא נודע של חנות מאובקת. האופן שבו הוא מדבר על הפינה הקסומה הזו, בהערצה כמעט דתית, עם ניצוץ בעיניים ואצבעות זריזות שמדפדפות בין עשרות אלפי פיסות המוזיקה בעיגולים שחורים - המגע המעריץ מספק הסבר לאהבה שלו למוזיקה ולמה שהופך אותו למוזיקאי קסום, על אף שכמעט אף פיסת סאונד שמגיעה לאלבומיו אינה תוצרת ידיו אלא רק מלאכת מחשבת של איסוף והרכבה.

שאדו כבר בן 39, מזמן לא הילד המתלהב עם כובע המצחיה חסר הכיסוי והזקן חסר השפם שהיה כל כך טרנדי באיביזה של שנת 99'. המוזיקה שלו, יחד איתו, התבגרה והתייצבה. את ההתלהבות של ההתחלה החליפה יציבות מבורכת של עיניים דהויות יותר, אבל גם משכילות יותר. אחרי ההרפתקאה הלא ברורה של "The Outsider", האלבום הקודם שלו מלפני חמש שנים בו ניסה את כוחו ביצירה יותר "מקורית" עם סגנונות מסיבתיים יותר סטייל ההייפי, ועם הרבה יותר מוזיקאים שהתארחו, חזר שאדו למקורות הסאמפלינג באלבומו החדש - "The Less You Know, The Better".

מיקס של רטרו

זה הוא שובו של השאדו, אותו אחד שהפך את הניינטיז עם קטעי סימפולים קצוצים לביט אלים כ"Organ Donor" או בקטעי סול קורעי נשמה שהולבשו על ביטים אפילפטים כמו "Six Days". הפתיחה הכל כך סמלית, עם סימפול האיש שמכריז בגאון "חזרתי. שכחתי את התופים שלי", רגע לפני התפוצצות תופים חלליים וספירה קצבית שלא משאירה מקום לספק - שאדו חזר לעשות ביטים שיזיזו.

אבל אסור לשכוח ששאדו הוא אינו די.ג'יי רגיל שמסתפק בלסובב תקליטי לריקודים. כשהוא מביא את פוסדנוס מדה-לה-סול ואת טאליב קוואלי לזרוק כמה וורסים על ביט שלו, גרוב היפ הופ מהפנט ותופי הוונידריפרז גורמים להם להישמע צעירים בעשור לפחות. כשטום ואק מצטרף ל"Warning Call", יוצא לו שיר שהיה יכול להפוך ללהיט אגדי באייטיז, מה שמוכיח שוב שהוא לא שכח איך לחבר סאונדים מעולים מתקופות שונות ולערבב אותו בתוך הגרוב המהודק שלו.

הנשמה של שאדו מצוייה איפשהו בין כל התקליטים שהוא אוהב כל כך לאסוף. בין קטעי סול עוצרי נשימה כמו "Sad And Lonely", שמי יודע מתי בכלל הוקלט. דיווידס קנאי בנוגע לסימפולים שלו ומנסה להחביאם כמה שיותר, דבר שהפך קשה עם עידן האינטרנט. כיום חופרי התקליטים נוטים למצוא את הסימפולים המבריקים שלהם מוצאים מהארון בקטעי יוטיוב חושפניים, יומיים לאחר שהאלבום יצא. ובכל זאת, המלאכה אינה אבודה כשמישהו כמו שאדו חוזר לתפוס את מקומו הראוי כמלך הסימפולים.

די.ג'יי שאדו - "The Less You Know, The Better"

הליקון