מה חשבנו על אלבומי החג?

כמו בכל שנה, גם הפעם ליווה את החג מבול של אלבומים ישראלים חדשים, שיצאו במהלך השבועות האחרונים. כדי לעשות לכם סדר אספנו את עשרת הבולטים ביותר מביניהם, לדעתנו - ואחרי שבכתבה הקודמת התייחסנו לאלבומים של פוליקר, פורטיס, נקמת הטרקטור ועידן יניב , אנחנו מביאים לכם חמישיה נוספת שסוגרת את הרשימה:

כהן את מושון – "מחשב לכל ילד"

בישראל עושים היפ הופ אשכנזי, ועושים אותו טוב. "מחשב לכל ילד" הוא לא רק אלבום היפ הופ שלא מעליב אף מאזין (או משתמש, אם לשאול ממילון המושגים שלהם), אלא חגיגה גדולה לדור ילדי שנות ה-90, אותם חבר'ה שאהבו את זבנג, אבל התבאסו מהליהוק סדרת הטלויזיה (בחייאת, ליאון רוזנברג?!). האלבום חי את הצד היותר מורכב של ההיפ הופ - מאדליב, ג'י דילה,ליטל ברודר או קומון, ונושם חוויות תל אביביות של אמצע שנות ה-20 באופן מזיז ראשים. כמי שהביאו למופע ההשקה שלהם את נורית גלרון ומאור כהן, הם מתחילים להיתפס, ממש כמו ההיפ הופ הישראלי, יותר כמוזיקאים רציניים מאשר כילדים מתלהבים. הגיע הזמן.

"The Walking Man - "Bad Love

כשגלעד כהנא עובר לאנגלית, כך למדנו עד בסיבוב הקודם של פרוייקט הצד/סולו שלו The Walking Man, משהו משתנה. פתאום החוסר קוהרנטיות שכל כך מסמלת אותו נשמעת הגיונית, המוזיקה הופכת לפולק הרבה יותר מובהק ואפילו אפיל גלגל"צי חיובי מתווסף, ומתערבב עם הבלוזיות הטבועה בליבו. המשורר המשוגע עדיין מבריק באלבום חכם ומהנה כמו שהוא מאתגר ומעניין, והבונוס הגדול עד לפנינו. נינט, שמופיע מינימום כקולות רקע בכל אחד משירי האלבום מוסיפה נופח פופי מוצלח לסאונד הכהנאיסטי.

סמדר אקראי – "1 באפריל"

מכירים את הביטוי "המרענן הרשמי של הקיץ"? אז סמדר אקראי היא המרענן הרשמי של העונה המוזרה הזו שאחרי הקיץ אבל עדיין חמה וקצת יורד בה גשם. זה אמנם לא קליט, אבל בהחלט מדויק. פופ סכרני, במובן הטוב של המילה, עם שיק של יעל נעים וקול מתקתק. באחת מהעבודות היותר טובות של גיל לואיס, שעבד בעבר עם איה כורם, שולי רנד ועברי לידר, זה אלבום מתוק וקטן במיועד בדיוק לימים האלה. אפשר לקרוא להם ימי האפטר קיץ, ואפשר סתם לקרוא להם החגים.

מופע הארנבות של ד"ר קספר – "בן חורג"

בהמשך ישיר לקאמבק היותר מראוי שלהם ב-2009, להב את ברזילי חוזרים לסיבוב שני של הסיבוב השני. באופן מובן, ההופעות כבר פחות פרועות והפנים כבר החלו להיחרט בקמטים כאלו ואחרים, אבל יש קרע מסוים משנות הרוקסן שתמיד נשאר, וזה לא רק פדל דיסטורשן ישן. הבגרות מתבטאת באופן מובהק בסיבוב החדש של הקספרים, אבל היא לא מערערת את רוח הכיף שלהם, על אף המלנכוליות המובנת, והופכת גם את האלבום החדש לכיף של דבר שגם מצליח להיות אלבום רוק-פופ חכם ומהנה, ועזבו אתכם מנוסטלגיה, גם בעל מוזיקה טובה.

אביהו שבת – "עושה לך טוב"

הזריז מחברי "חי בלה לה לנד" לא עומד לפספס את הרגע שלו - הרגע שבו הפרצוף היפה שלו מופיע בכמה שיותר מדיות. בעטיפה מתוקתקת ואריזה מהודקת "עושה לך טוב" עושה הכל כדי לעשות כסף, וכנראה גם יצליח. הקרבה של שבת לצד הפופיסטי יותר של המזרחפופ מאפשרת לו לרדוף אחרי קהל יותר רחב, וההשתתפות בסדרת קאלט בטוח לא הזיקה. ההפקה והשירה כנראה פחות חשובות מהתמונה המעובדת שמופיעה בכל דף מחוברת האלבום, ופחות חשובה מלכתוב מילים מרגשות שיתפסו כמה שיותר נשים בנסיון נואש למלודרמה של המוזיקה. זה יעבוד, אין ספק, אבל זה קצת סתמי מבחינה מוזיקלית.