שיר פרידה • אוסף שירים להברחת האורחים

אל תיקחו את זה אישית (פיהוק), באמת. לא, זה לא אתם, זה אנחנו - מתים לסגור את הבאסטה וללכת לישון. בעצם, אם מישהו פה לא הפנים שהערב כבר נגמר, זה אתם. פלחי התפוח שעל השולחן כבר התכסו בשמיכה חומה וטיפות היין שעוד נותרו בתחתית הכוס הספיקו להתקרש. כולם שחררו כפתור.

 

במקום לתלות לכם את התיק על הכתף, כששלב "הרמז רמז" לא הולך ונאלצים לעבור לגירוש פיזי מתון וקצת מלבין פנים - החלטנו להגביר את המוזיקה ובאלגנטיות, ובלי לומר מילה לגרום לכם לארוז ת'פקלאות ופשוט להתחפף. בכל זאת, לא נעים לדבר דוגרי, בואו ניתן לשירים לעשות את העבודה. אז תודה שבאתם, להתראות בשנה הבאה. ביי.

 

מרסדס בנד - "משנכנס אדר"

 

כל מה שרציתם לאחל לגיסתכם בזמן הארוחה ("אמא שלך זונה", "שיתקע לך בגרון" וכאלה) - וכשתשמיעו את "משנכנס אדר" בסופה זה יעשה את העבודה. לקלל זה משחרר ושלא ימכרו לכם לוקשים. עכשיו, אם האורחים לא מכירים את המרסדס, מהעלבון הם יקומו מיד וימצאו את דרכם החוצה, אם הם מכירים מהילדים שלהם שטחנו אותם בבית זו בעיה משום שהם יסתקרנו לגבי השיר הבא ויקנו עוד זמן על מנת לרבוץ אצלכם בסלון. ככה יריתם לעצמכם ברגל, אבל שטויות, קחו את זה באיזי ותחליטו: עם השיר הבא, לא משנה מה, לא נופלים (ע"ע השיר הבא).

 

מאיר אריאל - "היכנסי כבר לאוטו וניסע"

השיר שיצא באלבום מ-97' מדבר בעד עצמו. שום דבר כאן לא נאמר במרומז - או שבעצם כן, כי השיר זכה בזמנו למקום ראשון במצעד גל"צ, אבל גם זכה לתואר השיר המעצבן של השנה. ואם תשאלו את אלמנתו של מאיר אריאל, תרצה, היא תגיד שזה שיר האהבה הכי גדול שמאיר כתב לה אי פעם. אם אתם המארחים, בחיים לא תיפלו עם השיר הזה כי באמת אין פה מקום לטעיות - כאמור הצעד הבא יהיה אזעקת פולניות מצד המארחת כשהיא עטה על רגע השקט שמשתרר בין נושא לנושא בשיחה, לוקחת שאיפה עמוקה ומשחררת "טווובב" (רמז מקדם ל"יאללה ביי").

 

מירי מסיקה - "מאמי"

"מאמי", או כל שיר אחר של מירי מסיקה ידאג להניס את האורח המתעלק. ובכל זאת, השיר הזה נבחר בזכות המצלול הגאוני: "מאמי-מה-נהיה-ממני". יו, איך לא חשבו על זה קודם. אז כדי לחסוך לכם אי נעימויות בערב החג, נניח ואתם האורחים - תהיו בטוחים שברגע שהמארחת מתחילה להדיח את הכלים וברקע "מאמי" מתנגן זה הסימן שהיא ובן הזוג שלה קבעו מראש כדי שלא תתקעו להם שם בין הרגליים. אם לא שמתם לב, אז זה הזמן להימלט מהמקום, וכואב מזה, לנתק איתם את הקשר.

 

רמי קליינשטיין - "דלת הכניסה"

אם השעה חצות כבר שייכת ליום האתמול והאורחים שורצים בסלון ולא קרובים אפילו לזרוק לכם איזושהי עצם של תקווה, ברמת הפיהוק או הישענות לאחור או סתם לשחרר כפתור - זה השיר שירדים אותם סופית. מפה הם לא יוכלו להתעורר. ואז, כשהם מסוממים מעייפות, תהיו מכניסי אורחים טובים ותראו להם את הדלת, רק הפעם החוצה בבקשה.

 

קין והבל 90210 - "מאסטר יהודי"

נתחיל מזה שמדובר בשיר טוב. אבל בואו נצא מנקודה הנחה, שאחוז המטאליסטים בקרב השבט המשפחתי די דומה לאחוז ההיפסטרים שאוהבים את עברי לידר. אנחנו לא בעד אלימות אבל כשהמצב גרוע ואתם עצבניים אין כמו לתת בראש לאורחים עם מטאל ציוני לפנים. רק אזהרה קטנה: מרוב אווירת אנרכיה שתיווצר בבית בעקבות השיר, קחו בחשבון שהצימעס או הקומפוט ינועו ממצב של פוגו בקיבה ועד להקאה. ואתם תצטרכו לנקות בסוף.

 

מוקי - "ילדה סוכר"

הגעתם לשלב השתייה החמה והקינוחים, "ילדה סוכר" של מוקי הוא השיר שחיפשתם לקיצור התהליך הנ"ל. איזה עוד שיר משלב בצורה כה יסודית חוסר עדכניות, נודניקיות ורצון לגרזן את שילוב המילים "ילדה" ו"סוכר" מהטרמינולוגיה לכל החיים. המלצה לאורחים: תתחפפו משם ומהר לפני שתחטפו צרבת מעודף מתיקות.

 

 

מזי כהן ואהוד בנאי - "מאמי"

שיר קשה לכל הדעות המגולל את סיפורה של עוד מאמי אחת, נערה מעיירה בדרום. בערב חתונתה בעלה נקרא למילואים, נפצע בתאונת אימונים והופך לצמח. מאמי עוברת לתל אביב ומתחילה לעבוד כמלצרית קשת יום בפאב, שמבלים בו אנשי בוהמה. במרתף הפאב היא עוברת ניסיון אונס על ידי שבעה מלצרים פלסטינים מעזה. מה אמא שלכם הייתה אומרת על זה באוטו בדרך חזרה אחרי שנפלטתם מהארוחה? "חטפתי את שוק חיי. מה הקשר בין זה לבין ראש השנה? מה קורה להם? הם לא נורמאלים. הנוער של היום, זה משהו".

 

ג'ון קייג' - "33'4"

ועכשיו בפינתנו הלועזית, יצירתו של המלחין ג'ון קייג' מ-1952, שכולה מזוקקת משקט מוחלט - בדיוק כמו להתחרש בין רגע - במשך ארבע דקות ו-33 שניות. אף צ'לן לא מזיז מיתר, אף זמר לא מוציא הגה. כלום, נאדה, דממה שמסתיימת רק עם קול מחיאות כפיים סוערות של הקהל. אז תנו לאורחים שלכם קצת מהמוזיקה האקספרימנטאלית הזו בסוף הערב. הרעשים הקטנים שאולי יפלטו אצלם מהגוף אחרי הארוחה הדשנה, ישמעו היטב בדממה של קייג' ויגרמו להם כנראה להסתלק במבוכה.

 

 

המנון - "התקווה"

הרמז הכי ברור לאורחים שהטקס תם. צריך ללכת הביתה. יאללה ביי.