כואב לכולם, לפעמים • נפרדים עם להיטי R.E.M
יותר משלושה עשורים הם ליוו את פס הקול של חיינו, בין רגעי דכדוך לשמחה מתפרצת. עם ההודעה על פירוק להקת R.E.M, חברי מערכת נענע 10 בוחרים את השירים הגדולים שנחרטו לכולנו בזכרון
"At My Most Beautiful" (מהאלבום "Up")
כתה ט', תקופת התיכון, אני מתבגר שבורח מדי פעם אל המוזיקה. אחרי ילדות של שינון יצירות קלאסיות - פתאום מגיע המורה החדש לפסנתר עם יציאה מוזרה: "לשיעור הבא תביא שיר שנלמד משמיעה". לא הבנתי בדיוק מה הולך לקרות, אבל תפקיד הפסנתר המופלא שהתנגן ברדיו תפס את האוזן וחלחל אל הלב. עד היום כשאני ניגש לקלידים הידיים מנגנות כמו מעצמן את התפקיד הממכר הזה, שהוכיח לי שמוזיקה לא חייבים ללמוד מתווים. אז כן, זה שיר קצת מתקתק. אבל מתוק כמו שוקולד איכותי במיוחד, תוצרת הבוטיק היוקרתי של R.E.M. (מיכאל לכיש)
"Losing My Religion" (מהאלבום "Out of Time")
שברון לב של תיכון הוא אירוע שלא שמור רק לסרטי אייטיז-ניינטיז מחורבנים. כולנו אהבנו, כולנו נפגענו ולכולנו זה כנראה קרה בתיכון. מייקל סטייפ היה גם הוא בתיכון (כנראה), ובתור גיי לא מוצהר, מאגר שברונות הלב שממנו הוא שאב השראה לשיר הזה בטח רק גדל באותה תקופה. "Losing My Religion" הוא שיר של תמימות ופגיעות, על כמה קל לפגוע בנו בזמן שאנחנו מתבגרים, והנפש שלנו עוד לא פיתחה חסינות כלפי העולם. רק שם, בתקופה הארורה הזו שרובנו מכנים גיל ההתבגרות, אפשר להיפגע עד כדי איבוד אמונה. (ליזה שיפרין)
"Drive" (מהאלבום "Automatic for the People")
קלישאתי אבל אין מנוס. הסינגל הראשון והמצמרר מתוך "Automatic For The People", האלבום הטוב ביותר של R.E.M. עשר שניות לתוך יצירת המופת המרגשת ואתה מבין שכדאי מאוד להרחיק את סכיני הגילוח מהידיים כי R.E.M הסירו את הכפפות והם לא מוכנים להתפשר יותר. ככה זה, קודם מאבדים את הדת ואחרי רגע צוללים לדכאון אינסופי שלא רק נשמע כל כך, אבל כל כך טוב אלא גם מצליח לנטרל כל רפלקס בגוף. (אביעד קדרון)
"E-Bow the Letter" (מהאלבום "New Adventures in Hi-Fi")
R.E.M ואני נולדנו באותה שנה. אז כן, אפשר לומר שדי גדלנו יחד. אבל רק בגיל 11, כשהאח הגדול שלי התחיל להשמיע יותר מוזיקה ולהביא לי פחות מכות, "Losing My Religion" הכי קרה. ארבע שנים מאוחר יותר, בגיל שבו הופכים לחסרי תקדים וטיפשים מרוב אהבה, השתכן על מדפי איפי צנוע וקטן מקרטון עם פתיחה מיוחדת ועם שיר מזדחל, מדמם, לוחש וממלמל, אבל ענק. להבדיל ממיי רליג'ן, שירק, טרק וזרק לאלף עזאזל, "E-Bow the Letter" בעיקר התגנב לפינת המועדפים בלב, בשקט, כמעט בלי שארגיש - מאז הוא שם, תכלס. (שרין לוי)
"Man On The Moon" (מהאלבום "Automatic for the People")
"איש על הירח" שוחרר רק בשנת 1992, אבל מדבר בעצם על דברים שקרו הרבה לפני שנות ה-90. האם באמת הנחיתו חללית על הירח והאמריקני הראשון צעד בלי בעיה? (צפו בסרט "לכשכש בכלב" כדי להכניס עוד פרנויה לחיים), האם אלביס נפטר ב-1977 או מתהלך בינינו עד עצם היום הזה? השיר כולו הלל לקונספירציות, כך ש-R.E.M בהחלט הצליחו לערר את תודעתה של ילדה בת 10, שעד היום רוצה להאמין שניל ארמסטרונג עשה את הבלתי יאמן, אבל יודעת גם שצריך לפקפק בכל דבר בכל רגע נתון. וכמי שבילתה את ראשית חייה תחת משטר קומוניסטי, זה אף נחוץ. (אנה פלוט)
"The One I Love" (מהאלבום "Document")
אחד הלהיטים הגדולים (ובואו נודה, אחד מאלה המיינסטרימיים) של הלהקה אולי מתחיל כשיר אהבה, אבל מהר מאוד מבינים שמדובר בעצם בשיר פרידה. עם פשטות בסיסית, שכבשה אותי אישית (ועוד המון אחרים), הוא מהשירים האלה שמרגישים שנכתבו עמוק מהקרביים ובכל כך מעט מילים. נכון שסתם כיף לפזז כששומעים אותם, אבל לפעמים חשוב לעצור רגע ורק להקשיב למילים. אה, ואין מה לעשות, המבט האדיש והקול המיוחד של סטייפ עושים את העבודה. (דלית קלמר)
"Everybody Hurts" (מהאלבום "Automatic for the People")
השיר, העצוב-מנחם הזה, מזכיר לי את מצעד העשור של שנת 1999, למרות שהוא מצא את עצמו במקום העשירי בלבד. ישבתי והקלטתי את השירים מהמצעד על קלטת טייפ, והאזנתי להם ללא הפסקה כשאני חורשת שוב ושוב על השיר הזה. גם הקליפ לא עבר לידי, לא הייתה פעם אחת שבה הופיע ב-MTV (כן, זה היה בגיל שעוד צופים בערוץ כדי לצרוך מוזיקה בלבד) ולא יכולתי שלא לצפות בו, לקרוא את המילים בכתוביות שכבר הכרתי בעל פה ולהתרגש. בכל פעם מחדש. (יוליה ברודסקי)
"Find the River" (מהאלבום "Automatic for the People")
יש שירים ששומעים פעם אחת באלבום וממשיכים הלאה, ויש שירים שנתקעים עליהם בריפיט. אחרי שעברתי את הלהיטים המוכרים יותר, "Find the River" חיכה לי בסוף אלבום המופת "Automatic for the People" כמו קינוח מתוק מריר. ישבתי והקשבתי - פריטת הגיטרה האיטית, המפוחית הרכה והמטפורות הכמעט אקלקטיות של סטייפ לקחו אותי למסע חצי מוכר וחצי זר. הם אמרו לי שהחיים לא הוגנים, שלא אני קובעת את הזרם ושאנשים שניסו טבעו בו הרבה לפני שנולדתי, אבל גם לחשו לי שהדרך יפה, יפה מאוד. הקשבתי לשיר שוב ושוב, ובראשי, ראש של נערה מתבגרת, התערבבו המחשבות עם הקול שסיפר לי על סערות האוקינוס, הג'ינג'ר, האינדיגו ועלי הדפנה שמסתירים את הירח. צמחתי יחד איתם. (שלי דובילנסקי)
"Imitation of Life" (מהאלבום "Reveal")
לפעמים כל מה שצריך הוא וידאו שתופס את תשומת לבך. אף פעם לא נמנתי עם מעריצי R.E.M, אבל כשהלהקה שחררה בתחילת העשור שעבר את הקליפ לשיר החדש שלהם מצאתי את עצמי מפסיק פעם אחר פעם את המסע בין ערוצי טלוויזיה, ובוהה בהשתאות בצילום הרפיטטיבי - שאם לא היה קופץ קדימה ואחורה היה נמשך 20 שניות בלבד. שנים אחר כך למדתי על סרט המלודרמה "חיקוי לחיים" (שעל שמו קרוי השיר) בקורס אקדמי מפונפן והבנתי - מקל הסוכר המזוייף הזה, שהשיר מדבר עליו, הוא בעצם החיים שכולנו רוצים, אבל רק לכאורה. (אמיר צומר)
"Shiny Happy People" (מהאלבום "Out of Time")
הייתי יכולה להשתפך עכשיו על R.E.M ולספר איך "Shiny Happy People" שינה את חיי. אבל זה יהיה שקר. האמת שעד שלשום, עת מייקל סטייפ החליט לשחרר תמונות אינטימיות מדי של עצמו, שכחתי מהם לגמרי. אבל עכשיו, כשהלהקה מתאדה מחיינו, כמו התקווה לשלום או לנופש בטורקיה, אפשר לסכם ולומר שזה באמת אחלה שיר. אז שיהיה shiny happy יום לכולם. ובפנייה אישית למייקל סטייפ: מה שזה לא יהיה שאתה לוקח בימים אלה - תפסיק. (תמי שיבק)