גיים עובר • איך האלבומים של דה גיים ואפאט'י?

"The Game - "R.E.D

יש המון דברים לא רלוונטיים למוזיקה סביב R.E.D, האלבום החדש של דה גיים. ריבים עם חברת התקליטים שלו אינטרסקופ, דליפת חומרים ראשוניים ממנו עד ב2009, חזרה מפרישה אחרי שנה אחת בלבד ובעיקר החזרה המתוקשרת שלו לזרועות ההפקה המבריקות של ד"ר דרה, מי שבנה והרים את דה גיים מילדון עם מורשת של גנגסטרים והפך אותו לאחד הכוכבים הכי גדולים של ההיפ הופ, גם אם הוא לא היה זוהר מדי. באופן מפתיע, החזרה לדרה גם היא לא משפיעה על המוזיקה של גיים, שכן גם בזמן הריב המוזר בניהם, גיים עדיין ידע להוקיר ובעיקר להעתיק את הסגנון של דרה.

ההשפעה של ד"ר דרה היא למעשה הדבר המוביל בקריירה של גיים. מי שהחל כבעל שפם בר מצווה בהרכב NWA הפך במרוץ השנים לאחד מהמפיקים החשובים בז'אנר ההיפ הופ ומאוחר יותר בכל תעשיית המוזיקה. כשפרץ, הזעם הכנה שלו היה הדבר הראשון שהסית את נענוע הראש של חובבי ההיפ הופ מהמזרח למערב, בהמשך הוא שיכלל את סאונד הווסט קואסט לשיאו המסחרי והמוזיקלי. הוא גם אחראי לאיתור מפלצת הראפ אמינם. אין ספק שלדרה יש עין לכשרון והצלחה, וגם גיים חב לו בגדול על הפריצה.

חוב שכנראה לא נפרע עדיין, כי גם באלבום החדש שומעים את ההשפעות הגדולות. דרה אמנם לא הפיק בעצמו אף אחד מהשירים, אבל הסאונד שדרה שיכלל כל כך משפיע על כמעט כל השירים, החל מהשיר שבו דרה עצמו מתארח, יחד עם סנופ דוג, ועד "Martians Vs Goblins", כנראה השיר הטוב באלבום בזכות אירוח של שני הראפרים הפסיכופטים ביותר על המיקרופון בימינו, ליל ווין וטיילר דה קריאייטור. אפילו השיר "Born In The Trap", שהופק ע"י לא אחר מדי ג'י פריימיר האגדי, מערבב בין סגנונו של הנ"ל לרוחו של דרה.

גיים הוא עדיין לא ראפר מעניין מדי. הנושאים שלו תקועים, ממש כמו ההשראה שלו, בקומפטון 89, אבל הוא יודע לכתוב באופן שמאפשר לו לזרום עם השיר מבלי להפריע לביטים שלרוב מצוינים. כמו כל אלבומיו, אורכו של האלבום פועל לרעתו, אבל אפשר למצוא בו מספר שירים מצוינים, מהסוג שיזכרו, אבל לא יותר. מה שכן, רוח האלבום, גם אם לא מופיעה אף הפקה של דרה, מחממת את העניינים לקראת האלבום המצופה ביותר בהיפ הופ מזה עשור - DETOX של דרה.

"The Game - "R.E.D

"Apathy - "Honkey Kong

Apathy הוא בדיוק ההיפך מדה גיים. קצת קשה להרגיש גנגסטר כשאתה גדל כילד לבנבן בקונטיקט עם חיבה לראפ והבי מטאל. בניגוד לדה גיים, הוא כן נשאר ברחבות ולא נאסף ע"י אף מפיק גדול, אלא מקסימום הצטרף לחבר'ה שחובבים כמותו ראפ ומטאל ורוצים לעשות את הראפ שלהם נקי מפזמונים קליטים ועמוס סאונדים מטונפים וביטים שכואבים בעור התוף, אבל עושים טוב לצוואר המתנענע. כבר מעל לעשור אפאטי פועל בדרך הזו, משחרר מפעם לפעם מיקסטייפ או אלבום מזדמן. לפעמים יש עניין מהמיינסטרים, כמו מייק שינודה מלינקין פארק, שמעריץ את אפאטי ועבד איתו כמה פעמים בעקבות בקשתו, אבל בכללי, הוא לא מתרחק יותר מדי מהרחובות הקרירים של קונטיקט. אבל באוזן, אפאטי הוא פנאט היפ הופ גדול עם לב שחור וראש ציוני נהדר.

אלבומו החדש, Honkey Kong, לא רק מבהיר למה מדובר בראפר נהדר שיודע לבטא את התמונות שבראשו באופן נהיר ומעניין, אלא שהוא גם יודע לבצע זאת באופן מרתק יחד עם פלואו וורסטילי ששואב מאאוטקאסט, ביגי, ביסטי בויז ומחבריו לקולקטיב ה"דמיגודז" שנוטים לזרום ברישול מכוון שנשמע מצוין.

המחוות הקטנות, סימפולים, ציטוטים או קריצות, לקלאסיקות של הכל המוזכרים כהשראה הם חלק מהדי אן אי של אפאטי שאוהב להבהיר איזה מוזיקאים הוא חובב. ההפקות לא מושקעות עד הסוף, בטח לא משויפות כמו אצל דה גיים, אבל יש בהן קסם שאפשר להשיג רק מעבודה באנדרגראונד. האלבום לא יציב במאה אחוז, עם עליות וירידות בכל תחום החל מהפלואו ועד נושא השיר, אבל על אף שמדובר באלבום שלא מכוון מסחרית בשום צורה, יש אהבה והקדשה עמוקה להיפ הופ לכל חלקיו וגפיו הרבים. אפילו די ג'י פריימיר, אותו אחד שחלק עם דה גיים הפקה פנטסטית, נתן לגיים את ההפקה הרוקיסטית ביותר ששלף מתקליטיו.

אפאטי כראפר הרבה יותר מעניין מגיים, אבל לגיים יש גב ענק שרק מתחיל בדרה וסופר בין היתר את ליל ווין ואת דרייק. השם הגדול ביותר באלבומו של אפאטי הוא אקזיביט, שכבר זמן מה מעניין יותר כמימ באינטרנט מאשר כראפר. ובכל זאת, אפאטי עדיין יוצר את המוזיקה שלו עם אהבה גדולה להיפ הופ, ואולי זאת הסיבהשהוא הביא את אקזיביט. יו דוג, שמעתי שאתה אוהב היפ הופ, אז שמנו לך קצת היפ הופ בהיפ הופ.

"Apathy - "Honkey Kong