חצי אוזן: ריטה עושה גם חתונות

הזמרת מוציאה להיט חדש בפרסית, הראל סקעת מצליח לסקרן באופן שטחי ודודו אהרון שוב נותן בכפיים. ביקורת סינגלים בהאזנה אחת

ריטה מתוך המופע ONE
ריטה מתוך המופע One | צילום: יח"צ מופע ONE
חצי אוזן - סטריפ חדש
חצי אוזן - סטריפ חדש | צילום: סטודיו nana10

ריטה - "שאה דומאד"

החזרה לשורשים של ריטה ממשיכה להעמיק, וכעת הגיע השלב שכל אלבום-חזרה-למקורות-המזרחיים חייב לעבור בהם - שיר חתונה. לחיים! ועד בפרסית! השיר באמת מקפיץ ומוצלח, ולא שוכח לקחת את הניגון המסורתי למקומות שיותר מוכרים לקהל המעודכן, בעיקר אלו שמכירים את הסצנה הבלקנית שפורחת מאז העשור הקודם. רק מה, דבר אחד מזעזע: כשקוראים את התרגום מבינים שזה שיר שמעודד את החתן לרוץ לחדר ההתייחדות, ולהנות משדי השיש של הכלה. נו, שיהיה לחיים.

 

>>> האזינו ל"שאה דומאד"

 

תומר יוסף - "כאלו מילים"

 

עבור מי שמכיר את יוסף מהבלקן ביט בוקס או אפילו מאלבומו השני, "צוחקים מתחת לאדמה", הסגנון של השיר החדש עשוי להוות הפתעה מוזרה. הרי זה הבחור המקפיץ והמקורי שמתפרע על הבמה עד שבירת עצמות, מה הוא עושה על שיר ראגיי פשטני ודל הפקה? אבל וותיקי "תגידו משהו", האלבום הראשון והפנטסטי של יוסף, יודעים שראגיי שכזה - חד ופשוט - הוא הלחם והחמאה של יוסף, ואת זה הוא תמיד ידע (וכנראה תמיד יידע) לבצע באופן מושלם.

 

>>> האזינו ל"כאלו מילים"

הראל סקעת - "המאה ה-21"

ראוי מאוד להעריך את הנסיון של רן שם-טוב (איזבו) לייצר מוזיקת פופ סכרנית אך יחד עם זאת טובה, אבל לא בטוח שהבחירה בהראל סקעת טובה לו. מה שכן, ברור שסקעת הוא המרוויח הגדול מכל החיבור. המוזיקה שלו, על אף שעד לא עברה שלב, מתקדמת בכיוון הנכון ובעזרת סאונדים מעניינים הופכת טובה יותר ומסקרנת יותר. רק חבל שמילים של דורון מדלי, שאחראי להמון שירי מזרחפופ כמו גם סתם פופ, פשוט שטחיות ודלות באופן ההתייחסות שלהן לבדידות של המאה ה-21.

 

>>> האזינו ל"המאה ה-21" 

 

דודו אהרון - "בואי נדבר"

 

שמישהו יסביר לי משהו קטן. איך גבר שמתחנן לזוגתו שתחזור אליו, לפחות כדי לדבר, מתאים למוזיקה החגיגית רגע אחרי הפזמון ולאווירת "יאללה הכפיים נשמה"? איך "אני פסימי כשאת לא איתי" מתאים לשירה המתפתלת של אהרון? איך אין קשר בין מחט לתחת? איך השיר הזה יהפוך ללהיט למרות הכל? איך? אין אלוהים, זה איך.

 

>>> האזינו ל"בואי נדבר"

Skazi - Warrior

סקאזי, כהרגלו, סוחף לחגיגה רפטטיבית שמתפוצצת כל 0.4 שניות ומגיעה בזמן הקבוע להיילייט של סולו הגיטרה, כולל הינדוס עליה וירידה באופן מושלם. כמעט מדע מדויק. החידוש הפעם הוא שהוא מביא נעזר בקולו הייחודי של Soul-J, שהוא בכלל אלון בלום מהרצליה. סקאזי השכיל להשתמש בקול המחוספס והאפל של סול-ג'י, שלרוב מבצע שירי ראגיי-היפ הופ, לטובת טראק אלקטרוק מצויין.

 

>>> האזינו ל"Warrior"