הבולשת חופרת • איך היה בהופעה של אינטרפול?

הלהקה הניו יורקית, שביקרה אתמול בגני התערוכה, אולי יודעת את העבודה - אבל אנחנו באנו ליהנות, לא לשמוע 20 שירים שכולם נשמעים עגמומיים באותה מידה. נמרוד צוק מגיש תלונה למח"ש

אינטרפול בגני התערוכה
אינטרפול בגני התערוכה | צילום: נעה מגר

מכירים את ההופעות האלה, שלא משנה כמה זמן הן נמשכות, אתם רק רוצים שזה לא ייגמר אף פעם? אז ההופעה של אינטרפול אתמול בגני התערוכה לא היתה אחת מהן. לא בשבילי, בכל אופן.

 

המעריצים השרופים, שכמה מאות מהם הניפו ידיים באוויר, רקדו בהתלהבות וידעו את המלים של כל השירים (והיו הרבה כאלה - אולי 20, אולי 400, או שבעצם הערב היה כולו שיר אחד ארוך? אני לא לגמרי בטוח) מול הפרצופים הזועפים של פול בנקס, דניאל קסלר וחבריהם להרכב הניו יורקרי העגמומי, ודאי לא יסכימו איתי. אבל הי, אתם אנשים שיודעים את כל המלים לשירים של אינטרפול, אז אולי הבעיה היא אצלכם.

 

אינטרפול בגני התערוכה
אינטרפול בגני התערוכה | צילום: נעה מגר

הרושם הראשון שאתה מקבל אחרי שערן צור והחברים מכרמלה גרוס וואגנר מסיימים את מופע האיחוד/חימום שלהם ואינטרפול עולים על הבמה, רושם שרק הולך ומתחזק לאורך ההופעה, הוא שמדובר באנשים שלוקחים את עצמם ברצינות, מכל הבחינות. זאת אולי הלהקה הכי רצינית שראיתי אי פעם: חוץ מהמתופף כולם לבושים שחור ומעונב, אף אחד מהם לא חייך אפילו פעם אחת במהלך ההופעה, והם גורמים לך להרגיש שהם באו לעבוד, לא להינות. ואת העבודה הם יודעים: כל תו במקום, כל צליל מדויק, המתופף דוחף את השירים קדימה בחבטות אדירות, משטחים רחבים של גיטרות נפרשים מעל ליינים מתגלגלים של בס, ויחד עם הקול העמוק והחזק של בנקס הם מייצרים סאונד מהודק ורב נפח שאי אפשר לטעות בו.

 

הלהקה מתחילה עם "Success", הרצועה הפותחת של האלבום האחרון והסלף-טייטלד מ-2010, וממשיכה עם 18 שירים נוספים מכל ארבעת האלבומים שלה - כמעט כל האלבום הראשון, "Turn on the Bright Lights", כולל "Untilited", "NYC" ו-"The New", עוד כמה שירים מ-Antics השני ומהאחרון, ושיר אחד מתוך האלבום השלישי - "The Heinrich Maneuver". אחרי קצת יותר משעה הם עולים להדרן של ארבעה שירים, שמסתיים ב-"Obstacle1" מהאלבום הראשון.

 

אינטרפול בגני התערוכה
אינטרפול בגני התערוכה | צילום: נעה מגר

אז למה, בעצם, רוב הלא-מעריצים שהגיעו אתמול לביתן 1 (או לפחות ארבעה מהם) סיכמו את ההופעה ב"לא נפלנו"? התשובה לא מסובכת: יותר מדי שירים, שנשמעים יותר מדי דומים אחד לשני ויותר מדי כמו השירים שג'וי דיוויז'ן היו כותבים אם איאן קרטיס לא היה מתאבד, כשרובם מתאפיינים בדינמיקה פנימית נטולת עליות, מורדות או קתרזיס - מעין שאלות ארוכות ועגמומיות על החיים שנגמרות לפני שקיבלת את התשובה. וכן, אינטרפול, ברור לי שזה בדיוק הקטע שלכם - אבל מה לעשות, אני דווקא כן באתי ליהנות.

 

אינטרפול, גני התערוכה בת"א, 30.8.2011