חצי אוזן • ביקורת סינגלים
עידן יניב לוקח את הפופ המזרחי למקום שרגל אייל גולן טרם דרכה בו מעולם, בן ארצי עדיין הולך לאיבוד בעקבות אביו. ביקורת סינגלים בהאזנה אחת
עידן יניב – "מי אם לא עידן יניב"
WTF? הדבר הזה הוא הדבר ההזוי והמרענן ביותר מז'אנר המזרחפופ בשנים האחרונות. סוף סוף משהו שלא לוקח את עצמו ברצינות. בשום רצינות. זה אולי מה שצריך להיות הז'אנר, בדיחה משעשעת שבזכותה הכל עובר, עם גישה של גנגסטראפ שקרובה יותר ללונלי איילנד מאשר ל-NWA. זה דאנס-פופ מזרחי לא מוצלח, אבל הפזמון הקורע וההגישה חסרת הבושה עושה את הכל ותזכיר לכם לענות לכל שאלת "מי" שתיפול בדרכם בתשובה הקלאסית "מי אם לא עידן יניב?".
>>> האזינו ל"מי אם לא עידן יניב"
בן ארצי – "עכשיו אסור להתייאש"
משברים משברים משברים. לא נמאס לשיר על זה? נראה שבן ארצי רק עבר את משבר גיל הנעורים והוא כבר קופץ למשבר גיל ה-40. בין דת לחול, פאב למרתף עם ספרי רבי נחמ"ן ותחושת בלגן כללית, מעט קשה להבין את מה שארצי מנסה להגיד. טוב, גבר הולך לאיבוד בעקבות אביו.
>>> האזינו ל"עכשיו אסור להתייאש"
גלי עטרי - "היו ימים"
בשלב מסוים, היה חייב לצאת משהו טוב מהשילוב בין עטרי לעמיר בניון. אחרי שני סינגלים לא מוצלחים מי יודע מה, סוף סוף השילוב בין השניים מראה למה הוא נדרש. השיר הזה נוטה לבניון, אבל זה עובד נפלא לעטרי. קולה מסתלסל בעדינות וגוון הקול החם נשמע נהדר על הלחן הפשוט של בניון. זה מה שניתן וצריך לצפות משילוב שכזה.
סמדר אקראי – "רוצה להישאר"
כמה קצר, ככה פשוט. רק 2 דקות ו-26 שניות שורד הפופ המתקתק של אקראי, אבל היא פשוט יודעת לעשות את זה נכון. ניגון קופצני מספיק, קול עדין וצלול מספיק ופיזמון שגורם להזיז את הראש מצד לצד הוא בדיוק מה שצריך בשביל שיר פופ מוצלח. המילים לא באמת חשובות, האווירה הקלילה היא מה שנותן את הטון. זה די חסר בארץ, אז למה לא. שתישאר.
"Mona Lupa - "Memories
כנראה שהדבר העיקרי שאפשר להגיד על מונה לופה הוא שזה סופרגרופ שהוא לא בדיוק סופר. לא מיקי גבע ולא אורי גוטליב מוכרים בזכות היכולות המוזיקלים שלהם, אבל אין סיבה לפסולם לפני שמבינים את החיבה למוזיקאיות שבהם. גם יו לורי מצליח להיות מוזיקאי לא רע. עם זאת, שום דבר לא זכור ב-Memories, שמצליח לעבור באוזן בקלות, אבל לא דבק לדבר. רוק קליל, טאצ' כלים מזרחיים ושירה מעיקה מעט של גבע. לא הרבה מעבר.