זומבילנד • ראיון עם סולן הזומביז

לא מעט מהאמנים שמגיעים להופעות בישראל בשנים האחרונות, אם לא רובם, ניתנים לסיווג כ"אמני עבר". אבל הזומביז, שיגיעו לכאן ב-23.8, לא ממש נופלים לאף אחת מתת הקטגוריות המוכרות של הז'אנר - אמנים שתהילתם מאחוריהם אבל נחושים להמשיך לסחוט את הלימון עד כמה שאפשר, יוצרים כמו דילן או פול סיימון שממשיכים להוציא אלבומים מוערכים ולהמשיך להחשב פחות או יותר רלבנטיים, מתקמבקים למיניהם או הרכבים כמו The Fall שמעולם לא חדלו להופיע. ה-Zombies היא הלהקה שפרצה אבל לא באמת, שנעלמה אבל לא לגמרי, שאם היא מגיעה להופעה בארץ הולכים לראות אותה ולו רק מהתהיה מה בעצם הסיפור כאן.

הזומביז נוסדו בשנת 1961 בעיר סנט אולבנס, כשחבריה עוד למדו בתיכון, הוחתמו בחברת התקליטים Decca אחרי שזכו בתחרות להקות צהעירות ופרצו ב-1964 עם הסינגל הראשון שהוציאו, "She's Not There", שכבש את המצעדים משני צידי האוקיינוס. ההצלחה הובילה לסיבוב הופעות אמריקני אינטנסיבי, אבל ההמשך היה פחות זוהר, עם סינגלים נוספים שכשלו במצעדים ושני אלבומים בלבד שיצאו לפני שהלהקה התפרקה - אלבום שכלל בעיקר קאברים ואלבומם האמיתי הראשון, "Odessey and Oracle", שזכה לביקורות מפרגנות אבל לא הצליח בחנויות. 23 שנה אחרי הפירוק, ב-1991, הלהקה הוקמה מחדש, הראשון מבין שורה של איחודים, במהלכם הוציאה הלהקה שלושה אלבומים חדשים - האחרון מביניהם הוא "Breathe Out, Breathe In" שיצא בחודש מאי האחרון.

ההרכב שיופיע בישראל יכלול את שני חברי ההרכב המקורי קולין בלאנסטון ורוד ארג'נט, ובנוסף להם את הבסיסט ג'ים רודפורד, המתופף סטיב רודפורד והגיטירסט טים טומי. תפסנו את בלאנסטון לראיון קצר:

איך היה לחזור לאולפן ההקלטות אחרי כל כך הרבה שנים?

"זה אלבם האולפן השלישי שאנחנו משחררים מאז שהתאחדנו, נוסף על שני אלבומי לייב שהוצאנו, ככה שהיינו די עסוקים. תהליך ההקלטות השתנה לחלוטין לעומת איך שהוא היה בסיקסטיז - אז כל הציוד וצורת העבודה היו אנלוגיים, והיום מקליטים דיגיטלית. מצד אחד יותר קל להקליט, אבל יש לך כל כך הרבה אפשרויות שזה הפך יותר מסובך מאשר בדרך הישנה - פעם הלהקה פשוט היתה מנגנת והיו מקליטים, היום זה לוקח הרבה יותר זמן, זה קצת מוציא את הכיף מהעניין אבל זה תהליך יותר מעניין. אני אוהב להקליט עם כל הלהקה בסטודיו באותו הזמן כי יש את החוויה של לנגן ביחד"

ומה השתנה בשירים עצמם באלבום החדש?

"לא כתבתי את החומרים, מי שאחראי לצד של הכתיבה בלהקה זה רוד (ארג'נט). אבל הרגשה שלי היא שהטקסטים הפכו יותר מתוחכמים לעומת מה שעשינו בעבר, זה כבר לא סוג הדברים שאתה מוציא מעצמך כשאתה רק בתחילת הקריירה. כשרוד כותב את השירים הוא חושב איך הם יישמעו כשאני מבצע אותם, ואני למדתי לשיר דרך השירים שהוא כתב".

מתנהל היום בעולם חרם תרבותי נגד ישראל, קיבלתם בקשות לא להופיע בארץ? הנושא עלה בין חברי הלהקה?

"לא קיבלנו איומים, ואף אחד מחברי הלהקה לא מתנהל מתוך השקפה פוליטית, אנחנו באים לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים על הבמה".

מה דעתך על הקאברים שעשו ל-"Shes not There" ב-Glee וב-True Blood (על ידי ניק קייב וניקו קייס)?

"מאוד אהבתי את איך שהם יצאו. זה קומפלימנט ענק כשאמנים אחרים עושים לך קאבר, וזה גם עוזר לחשוף אותך מחדש לציבור שאולי כבר לא מכיר אותך".

איך ההתמעטות במכירות האלבומים בשנים האחרונות השפיעה על התפקוד שלכם?

"זה לא ממש שינה את האופן בו אנחנו מתפקדים כלהקה, אבל זה גורם להרבה אמנים להתנתק מחברות התקליטים הגדולות ולהקים לייבל עצמאי. אנחנו, למשל, עושים היום הכל בעצמנו - מקליטים לבד, כותבים את החומרים, מעסיקים אנשים, זה מאוד מעניין, וכשאתה בעצמך הופך להיות חברת התקליטים, יש בזה משהו משחרר אמנותית כי ההוצאות יותר נמוכות ואתה כבר לא חייב למכור כל כך הרבה אלבומים כדי להרוויח. 20 שנים קודם היית יוצא לסיבוב כדי לקדם אלבום, היום אתה מוציא אלבום כדי לקדם את הטור, ללהקה חיה כמונו זה לא בעיה גדולה".

בהופעות כמו שלכם אנשים מצפים יותר ללהיטים הישנים מאשר לשירים החדשים שהקלטתם עכשיו, איך אתם מסתדרים עם זה?

"אנחנו לא מסוגלים לנגן בהופעות חיות בלי להקליט שירים חדשים, אבל גם השירים המוכרים נשמעים לנו טריים כפי שהיו ביום שהקלטנו אותם. ננגן להיטים מוכרים וגם שירים חדשים, שדווקא מביאים מהקהל תגובות באותה מידה כמו הלהיטים מפעם".

כשחזרנו לבמה לפני 12 שנה לא ממש התכוונו לאחד את הזומביז - לא השתמשנו בשם ולא ניגנו הרבה שירים של הלהקה, אבל הרגשנו שיש לזה דרישה מהקהל ונענינו לה. הנגנים בהרכב החדש טובים מאוד ויש יש הרבה אנרגיה על הבמה, ואני חושב שהקהל בישראל יהנו מההופעה".

הזומביז יופיעו ב-23 באוגוסט ברידינג 3 בת"א