לחם שחור • על אלבום הבכורה של אורטגה

אחד הדברים הייחודיים ביותר בסצנת המוזיקה השחורה הקטנה בישראל, הוא שהקהילה המוזיקלית התבגרה יחד עם האמנים שלה. אורטגה, אחד מחבריה הוותיקים כיום, הוא סמן של אותו תהליך התבגרות - שמוביל את הסגנון ממחלות הילדות והאבי מסיקה של ההתחלה, לעבר עתיד בוגר יותר, יציב יותר ובעיקר מעניין יותר. מה שמיוחד באורטגה היא הדרך שבה הוא בחר לבצע את ההתבגרות - למות.

זה כבר דמוי ישן ביצירה, שנעשה בו שימוש בעבר על ידי טואפק, ביגי וקנייה ווסט, ועבד רק בתוך ז'אנר ההיפ הופ. עוף החול, הפיניקס, המוות והחזרה לחיים. כבר ראינו את זה קורה בסרטים, אבל אורטגה מיישם אותו באופן האישי והכן ביותר שאפשר - אתחול טוטאלי.

אחרי שהיה חלק מההרכב האגדי (והמאוד משמעותי בדיעבד) הפי.אר טרופרז, הוציא אלבום נהדר עם שותפו לשעבר פלד, הוציא מיקסטייפ חומרי סולו ראשונים - "4:47" - והפך עצמו, באינסוף עבודה, לאחד ממובילי הסצנה, הגיע הזמן למחוק הכל וליצור משהו חדש.

בחר להתקדם

אורטגה של "סנדוויץ פועלים", אלבום הסולו הראשון שלו בפועל, כבר שונה מאורטגה של עד היום. הוא בוגר יותר, מוותר על רוב ברבורי האגו הראוותני, שלרוב נשמע מיותר, ומנסה לספק מוזיקה אישית, כנה יותר ובעיקר, אמיתית יותר. עד בבית הספר על שם ה"פי.אר טרופרז" הוא חונך לספר בשיריו על החיים שלו ולא יותר, אבל נדמה שרק עכשיו זה שקע. אה, והוא גם סחי עכשיו, במובן הקלאסי של הביטוי.

מתי בפעם אחרונה שמעתם ראפר מספר ש"לא מגלח ת'זיפים ולא חפץ בזוהר/ שנה שלישית במכללה בדרך אל התואר" ("החיים על מיוט"), או מקדיש שיר תמיכה לחבר שעזבה אותו חברה ("תרגע חבר" המצוין עם קוואמי). כבן 20 פלוס, אורטגה מספר באופן השקוף ביותר על חייו, ועושה זאת היטב. לא הכל נדף מאורטגה הישן, המחויבות שלו לפלאו מורכב ומאתגר ומשחקי מילים מרתקים, הן עדיין סימן ההיכר שמאפשר לזהות שבגרעינו של הראפר המעניין שעל הטראק הוא אותו ילד פרוע שפשוט אוהב לזרוק פריסטיילים.

לשם ההתקדמות, אורטגה מבצע צעד שנדרש ממנו כבר כמה זמן. בין כל התהפוכות והפינות שעבר, אורטגה לא מצא מפיק קבוע. זה נשמע באופן בולט ב-"4:47" שאחריו גם כותב שורות אלו, כמו רבים, הפציר בו להתייצב ולמצוא בן זוג ליצירה - מפיק שיוביל אותו בדרך מוזיקלית אחידה וידע להכווין אותו ליעד שהוא אמור ויכול להגיע אליו. כעת, אורטגה מצא את המפיק הזה, או יותר נכון המפיקים, בדמות הקולקטיס "Raw Tapes".

הקבוצה הזו שכוללת מפיקים כ"מאד סטיב", "דאבז", "גואדאלופ" ו"סיטיזן קיין", צצה לפני כמה שנים והחלה לשחרר בשיא הכח ביטים פנטסטים, ששואבים השראה הישר ממאדליב וג'י דילה ז"ל. עם הסאונד הטרי הם חברו לאורטגה ומצאו את הראפר המושלם לשבת על המטעמים האלו, בעד שהאחרון זכה בצוות מפיקים מבריק שתואם את הצרכים שלו במדויק.

רק ביחד הצליחו אורטגה וראו טייפס להגיע לבגרות, מה שמותיר מסר שמשתקף החוצה. החיבור יחדיו, מבהיר שאם הסצנה הזו רוצה להתבגר ולהתקדם, היוצרים שבה צריכים לאחד כוחות ולערבב מחנות. זה כבר קורה, ואפשר לראות זאת באלבום, והקטעים עם טאבו פלוס, קלין מסאדייל וכמובן קוואמי מוכיחים שהחיבור רק מוציא את הטוב ביותר מכולם. כשהתקדמות משותפת עומדת בראש סדר העדיפויות, כל מה שנשאר הוא לעשות מוזיקה. את זה, בעזרת הג'אם, יש מספיק אנשים שכבר יודעים לעשות.

אורטגה - "סנדוויץ' פועלים"

הפצה עצמאית