האיש והאגדה • איך החדש של פורטוגל, דה מן?

הוריו של ג'ון בולדווין - פרונט-מן להקת פורטוגל, דה מן - גידלו אותו בבידוד טכנולוגי. בולדווין נולד לתוך אורח חיים יוצא דופן בבקתת עץ בפרברי אלסקה, במקום שבו חשמל מופעל על ידי גנראטור, בלי טלפון, בין סופות שלגים, מזחלות כלבים ובקור תמידי. כילד חסר מולדת שגדל בדממת אלחוט, בולדווין פיתח סקרנות בדיונית לחיים, לכן הזיקה למוזיקה וההיתלות בה הפכו לאופציה כמעט בלתי נמנעת עבורו. כמו במדיטציה, חיים בארץ חושך עונתית והתרחקות מציוויליזציה קירבו אותו לדממה פנימית - כשהשקט קורא בקול, הצליל בא לעזרה. כתוצאה, בולדווין פנה לדרך עצמאית כדי ליצור את הצליל הנשגב, כזה שפתוח לפרשנויות ולשינוי.

פורטוגל, דה מן - הלהקה שהשם שלה הוא משפט - הוקמה בפורטלנד אורגון לפני שבע שנים. ארבעה חברי ילדות שצמחו בקיפאון אסקימואי וחברו יחד כדי לחלוק את השמש. האלבום השישי של פורטוגל, המגובש והטוב ביותר שלהם, שיצא לאחרונה בלייבל אטלנטיק רקורדס, מציג את הפופ הניסיוני שלהם בצל קייצי בעודו מרוח בניאו-פסיכדליה כמקדם הגנה. "In the Mountain", כאמור, הוא צעד גדול עבור פורטוגל אחרי עבודה שקטה יחסית על חמישה אלבומים, וצעד עצום עבור להקה שמגיעה ממעגל האינדי וסופסוף פורצת ממנו.

לא מתחכמים

כמו באלבומים קודמים, גם כאן פורטוגל לא מתחכמים יותר מדי: גיטרה, בס, תופים, קצת סינת'ים, מדי פעם כינורות או פסנתר וקולות ליווי שמדמים קונצרט. שירת פלצט עם מעט מניפולציות קוליות של דיליי וריוורב. לא צריך להשתולל טכנולוגית עד כדי כך כדי להגיע לאיכות של ריליס השנה, או כדי להוציא סאונד חכם ושובב שבוקע מן ההרים ונשען על עננים - נשמע שלפורטוגל, דה מן היכולת הזו באה בטבעיות, כמו היכולת של ילד ללקק גלידה - קלי קלות.

כל 11 הקטעים באלבום - יס, כולם - ניחנו במלודיה יוצאת מן הכלל וליריקה מספקת. "Senseless" הסוחף משחרר את המאזין מכוח הכבידה. "Share with Me the Sun" עושה את האימפקט הלא יאומן שיגרום לכם להרגיש קצת נצחיים בעולם הזה. ב-"Head is a Flame" וב-"All your Light" לא תבינו איך הווליום מטפס מעצמו מרוב תשוקה לקצב הקרשנדו, כמעט עד הסוף (עדיין, הוא לא מוכן לקמפרס את עצמו לטובת הגברה). פורטוגל משלמים את החוב של ג'יימס מרסר לעולם בעקבות הברוקן בלז - בלב שלם, פורטוגל, דה מן הם הדבר הכי טוב שקרה כאן מאז דה שינז. אבל גם השפעות של דויד בואי יש עליהם ורדיוהד ופליימינג ליפס ועוד דבר אפוקליפטי: ליד פורטוגל החדש, MGMT של 2009 נשמעים פתאום כמו חיקוי דהוי.

ה"בעיה" היחידה באלבום היא שבהאזנות ראשונות רוב השירים דומים מדי זה לזה או מזכירים ריפים משירים ישנים, אבל בגלל המשיכה הקטסטרופלית לשמוע מהם עוד ועוד, הבעיה הזו מתפוגגת ככל שמספר ההאזנות גובר. בולדווין הקדיש את "In the Mountain" לסבו האהוב שהלך לעולמו. האלבום מתכתב עם התמודדות עם מוות ראשון מדרגה משפחתית. כשבולדווין שר "Share with me the sun you forget sometimes It's yours", שאר גרמי השמיים מעתיקים נשימה עד השורה בשיר הבא והאחרון בדיסק "Sleep Together" כשבולדווין מבין שאנחנו בסך הכול מתארחים כאן לרגע ושר: "In the end time will take me". אאוטרו כינורות וזהו, נגמר. שקט. שוב דממה. עכשיו, כמו פולנים טובים תשבו לבד בשקט, בחושך ותחכו לאלבום הבא שבטח גם לו ייקח בדיוק שנה אחת לצאת.

"Portual. The Man - "In the Mountain in the Cloud