אז מי פה הנחש? • תגובה לשיר נוסצקי

ימים חמים עוברים על המדינה. ממש כמו ב"עשה את הדבר הנכון" של ספייק לי, הרוחות מתלהטות בהתאמה מפחידה למזג האוויר, רק שבמקום רחובות ברוקלין הצהבהבים אנחנו צופים בשדרות רוטשילד המוצלות, ובמקום הריקוד של רוזי פרז אנחנו חוזים בריקוד תקשורתי של שיר נוסצקי סביב שאלת ההיענות של אמנים לקריאתם של מארגני מחאת האוהלים.

בטור שכתבה ל"ידיעות אחרונות" מספרת נוסצקי את סיפורו העצוב (לטענתה) של הרוק הישראלי והיענותו הדלה להשתתפות במחאה. הטור מתאר את נסיונותיה של נוסצקי להשיג אמנים מהשורה הראשונה להופעת תמיכה במאהל המרכזי, זה שממוקם בלב תל אביב. אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, דניאל סולומון, חוה אלברשטיין, גידי גוב ונינט טייב הם רק חלק מכל הניימדרופינג שנזרק בטור, כולם הושמו בארגז ה"לא אכפת לי", אבל השם שנוסצקי בחרה להדגיש, ומה שהצית את נורת האזהרה בעיני, היו הדג נחש.

אם למישהו לא ברור עדיין, הדג נחש הם תופעה שעדיין צריך לשפשף את העיניים כדי לעכל. לא רק שמדובר באחד ההרכבים הכי מתקדמים ומבריקים מבחינה מוזיקלית שפועלים בארץ, ולא מספיק שמדובר בהרכב עם התכנים והדיעות הלא מתפשרות (והשקופות לקהל) ביותר בתעשית המוזיקה של ישראל, יחד עם זאת הוא גם מצליח להיות ההרכב המצליח ביותר בארץ. זה כמעט בלתי נתפס שהרכב שבאלבומו האחרון והפנטסטי "6" כתב על הכיבוש, על עובדים זרים ועל עוד נושאים מזווית שלא תואמת את הקו הימני/הדומם של המיינסטרים הישראלי, בכל זאת הצליח להגיע לקבלת אלבום זהב על מכירת יותר מ-20 אלף עותקים.

ולמרות הכל, איך אמרו באחד משירי האלבום האחרון? זה "לא מספיק". נוסצקי סיפרה על הנסיונות שלה להגיע לחברי הלהקה ולבקשם להופיע במאהל, ובהתנגדות שקבלה מאשת הפקה עלומת תפקיד בשם "סיגל". אותה סיגל, לטענת נוסצקי, נפנפה, סיננה ובאופן כללי דחתה באופן קצת מזלזל את בקשתה שיבואו להופיע במאהל. אולי כל זה היה נמנע אם נוסצקי היתה מרימה קצת את הראש, בכל זאת מאהל גדול, ומבינה שהם כבר חלק גדול מהמאבק.

הדג נחש הם חלק מהמאבק עוד לפני שיתד האוהל הראשון ננעצה בחולות רוטשילד. מעבר להיותם כמעט הקול היחיד במיינסטרים הישראלי שהוא גם אמיץ מספיק להביע את דעתם, מדובר באחת הלהקות הכי תורמות בארץ. ניתן לציין, סתם ככה על הדרך, את הפרוייקט המדהים "פסטיבל בשקל" שהוקם ע"י שאנן סטריט, סולן הלהקה, במטרה להביא תרבות גם לפריפריה. מיותר כמעט לציין שהלהקה הופיע במסגרתו עשרות פעמים בחינם, כן? ויש עד המוני דוגמאות: ביקורי חיילים, מחלקות ילדים בבתי חולים וכן, אפילו הופעה ספונטנית קצרה במאהל המרכזי, ונסיעה להופעה במאהל המחאה בקריית שמונה, דבר שאף אמן אחר לא עשה. אבל כנראה שאם לא היו שם צלמי טלויזיה זה לא קרה.

חייבים דין וחשבון רק למצפון, לא למארגנים

כמו שסיפר בפוסט תגובה רועי בכר, חבר בצוות ההפקה של הדג נחש, קצת אחרי הופעה בכפר סבא (ברייב נוער אם שאלתם) ביום שני שעבר (18.07) קפצה הלהקה באופן מאולתר לחלוטין למאהל, ואפילו החליטו להנעים את זמנם של השוהים בהופעה קצרצרה וחסרת תכנון. הם אפילו לא התאמצו יותר מדי להטריד את מארגני המחאה בהגעתם. הגיעו בצניעות ובאותו האופן עזבו.

זה גם לא העניין: שאנן סטריט אפילו הכריז בטור משלו שאנשי המאבק מזכירים לו את הפנתרים השחורים, ועוד בהופעה דאגו להזכיר שהם תומכים במאבק. אז במה הם אשמים? שויתרו על יח"צ בחינם? שלא דאגו להופיע במרכזו של המאהל אלא רק במעלה השדרה?

הדג נחש, כמו כל האמנים שהוזכרו מעלה, אינם חייבים להופיע ולענות לאנשי המאבק, הם חייבים לענות רק לקול מצפונם. נכון, ראוי שאמנים מרכזיים יביעו תמיכה פומבית בכל דבר, ובעיקר במאבק, אשר הם רואים כנכון, אבל עם זאת הם אינם חייבים דבר מלבד כבוד למאזין. חברי הדג נחש ועוד רבים שנוסצקי מציינת  בהחלט נותנים את אותו הכבוד, גם כאנשים, גם כמאזינים וגם כמפגינים. אולי מומלץ לכוון את אש המאבק בחזרה למקום הנכון, לכיסאות הבוערים בירושלים, ולא למוזיקאים שעומדים בצד.