התחממות גלובלית • איך אלבום ההופעה של עידן רייכל?

בכל פעם שאלבום אוסף/הופעות יוצא, ישנה שאלה אחת שצריכה להישאל: האם מדובר בנסיון  סחיטת כסף שמקודם על ידי חברת התקליטים או במוצר שגרעינו הוא הערך המוזיקלי. התוצאה, לרוב, עומדת בנקודת אמצע בין שני הקיצונים. זה פתרון עצלני לתקופות יובש שאמור לשמור על ערך האמן אצל הקהל, יחד עם חוסר השקעה בולט לעין, שכרוך בהקלטת הופעות שגם ככה מתקיימות מפעם לפעם. נו, דחוף איזה מיקרופון בפינה של הזאפה וסגרנו עד כמה אלפי עותקים.

עידן רייכל לא צריך את זה. מי שהוא כפי הנראה המוזיקאי הישראלי המצליח בעולם לא מפסיק להופיע, אבל גם לא מוותר בשום שלב על עבודה על שירים חדשים. אלבום ההופעה, "הביתה, הלוך חזור", הוא אלבום משולש שמורכב משני שליש הופעות חיות, ודיסק אחד, "מפה ומשם", שכולל ערבוב קטעים חדשים, מוקלטים מחדש ("מחכה" של ריטה) וכל אגוזי הקשיו שלא מצאו את דרכם לשום מקום אחר.

אחרי שמונה שנים שהפרוייקט פעיל בהן, ליצור 166 דקות של מוזיקה (אורך ממוצע של סרט "הארי פוטר") הוא הישג מרשים, גם אם מדובר בעיקר בהקלטת הופעות. הביצועים שבאלבום, ההקלטה האיכותית וההשקעה בעיבוד מסמנים שעל רף מסחטת כסף אל מול ערך מוזיקלי - האלבום קרוב יותר לשני. ובכל זאת, אין ספק שהאלבום מיועד בעיקר להתנגן במפגשי סלון של המעמד הבורגני. לא שזה דבר רע ללכת בדרכם של חוה אלברשטיין, גידי גוב ועד זמרי סלון גדולים לפניו.

נכנס לאוזן מבלי לפגוע בפינות מחוספסות

עם זאת, הדבר המשמעותי יותר באלבום הזה הוא האפשרות לבחון את הפרוייקט של עידן רייכל, הצלחה פנומונלית בקרב הקהל על אף שלא תמיד היה חביב המבקרים, במבט גורף. הפעם הגיע הזמן להביט על עידן רייכל מנקודת מבט שמנסה להיות קצת כמו המוזיקה שלו - מקיפה הכל.

מנקודת מבט זו אפשר להתחיל להבין כמה רייכל יוצר ענק, לא בזכות שום יכולת מוזיקלית יוצאת דופן, אלא בזכות יכולת הלחנה פנומונלית והבנה מושלמת של מה יעבור בתוך האוזן מבלי לפגוע בשום פינה מחוספסת, יחליק במהרה פנימה ואם אפשר, גם ישאר תקוע בראש לכמה ימים. הערבוב בין מוזיקה אפריקאית לקצב ישראלי נושן, והפקה שעוטפת את הכל בחמימות מוכרת, החל מקולות הזמרים ועד תנועת האצבעות הקצובה על גיטרה אקוסטית, יחד עם שפה שדווקא מאתגרת את המאזין לפתוח את האוזן ולהבין - כל עוד מדובר בשפה שמכירים.

בסופו של דבר רייכל מתקדם בכיוון הנכון. אפשר לאהוב אותו ואפשר לסלוד מחוסר הרצון או היכולת להכעיס או לשפשף, אבל מהכוח המפלצתי שלו כבר אי אפשר להתעלם. אחרי ההופעה בטקס הענקת פרס הנובל יחד עם אינדיאה ארי, ועבודה משותפת עם הזמרת הפנטסטית, רייכל מתחיל להפוך למפיק בסדר גודל עולמי, ממש כפי שראוי שיהיה. עכשיו הגיע זמנו לבחון את יכולת היצירה שלו, זו שיודעת לייצר את המוזיקה הנוחה ביותר לאוזן, גם על אוזניים זרות. מי יודע, אולי הן יתקלו בכמה אוזניים של מצביעי הגראמי.

עידן רייכל - "הביתה, הלוך חזור - מארז משולש"
הפצה: הליקון