פסקול התסכול • פלייליסט המחאה לאנשי המאהל

הרבה לפני האינטרנט, הדרך לאגד את ההמונים סביב מאבק משותף היתה באמצעות מוזיקת מחאה נוקבת. עבור אותם אלה שאינם מוכנים להתפנות משדרות רוטשילד, הכנו רשימת שירים עם מסר מבעבע, שיהיה עם מה להעביר את הזמן. ויוה לה רבולושן!

מחאת האוהלים
מחאת האוהלים | צילום: אביב חופי

בחודשים האחרונים כולנו הבטנו מהצד על אפקט הדומינו של העולם הערבי, ששינה לחלוטין את השכונה שלנו. כנראה שבין מצרים לסוריה, הדרך באמת עוברת דרך ישראל. ממש כמו אצל בני דודנו - אחרי הקוטג', המאבק הנוכחי להסדרת מחירי הדיור בארץ מוכיח שמים הגיעו עד נפש, ולאנשים פשוט נמאס מהמצב הקיים.

 

מה שהתניע את המחאות האחרונות היו בעיקר הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשן - אבל הרבה לפני האתר הפופולארי, אחת הדרכים המרכזיות להעביר במהירות מסר בין ההמונים היתה סוג אחר של רשת חברתית: מוזיקה. למרות שרוב שירי המחאה הבולטים נכתבו לפני זמן רב, חלקם עמדו במבחן הזמן ועודם רלוונטים ממש להיום. בין אם אתם כבר יושבים שם וקוראים את הכתבה מהמחשב הנייד, או עדיין מתלבטים מהסלון הממוזג אם להצטרף - אספנו עבורכם את הפלייליסט האולטמטיבי לישיבה באוהל מחאה:

שי להב ודן תורן - "אדוני הממון"

שי להב הוא זמר וקלידן ישראלי המזוהה בעיקר כסולן מופע הארנבות של ד"ר קספר. בשנת 2004 הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון והיחידי שלו - ''אדוני הממון''. בתוך פנינת המחאה הזאת נמצאים שירים רבים שמבקרים את מושכי החוטים במדינה. התלבטנו באיזה שיר לבחור כיוון שב"דירה להשכיר" מתואר מצב הדירות בתל אביב בצורה רלוונטית יותר מתמיד. מאידך עושה רושם שהמחאה הנוכחית רחבה יותר ומפנה חיצים לכל עבר. בשיר הדגל של האלבום, "אדוני הממון" יחד עם דן תורן, השניים מספרים על אובדן האמון במנהיגים ובכירי המשק.

 

Saul Williams - List Of Demands

סול ויליאמס הוא משורר, שחקן קולנוע, פעיל חברתי ומוזיקאי אמריקאי שנחשב לאחת הדמויות המוערכות בהיפ הופ האלטרנטיבי. בשיר "List Of Demands", שכתוב בדקדקנות המילולית האופיינית לו, סול מתאר את המצב הבלתי נסבל בו אנשים חיים מידי יום מ"היד לפה". הוא מציג את תחלואי החברה ודורש שינוי, ממש כשם השיר, בצורת רשימת דרישות.

 

Twisted Sister - We're Not Gonna Take It

השיר זכה לתהודה שלילית ופרובוקטיבית בארה"ב, בעקבות הקליפ בו נראים חבריי הלהקה מחנכים ילדים לעמוד כנגד המרות של הוריהם. כל זה קרה הרבה לפני שהיו הגבלות גיל ממשלתיות ותווית גיל על אלבומים שונים. כשגוף כזה אכן ביקש לקום, סולן להקת "טוויסטד סיסטר" - די סניידר - היה אחד מנואמיי הנגד בשימוע שנערך בקונגרס. טענתו הייתה שצרות-עין גורמת להורים לפרש את הטקסטים בשטחיות, במקום לראות את התמונה הגדולה. "יש לנו את הזכות לבחור... אם זה הטוב ביותר שאתם יכולים להציע, זה לא מספיק", אמר. לאו דווקא הורים לא?

 

הדג נחש - "לא פראיירים"

"לא פראיירים" של הדג נחש הוא שיר שרובכם וודאי יודעים לשיר בעל-פה. למרות זאת עושה רושם שהתסיסה החברתית של התקופה האחרונה מוציאה סופסוף את פני "הישראלי הלא פראייר" מול השלטון, ולא רק בינו לבין עצמו. התל אביבים החליטו להתעסק בסוגיות שהן מעבר ל"דרינקים/זיונים" ומסתמן שה-"עד מתי" כבר פה.

 

Grandmaster Flash - The Message

גרנאדמאסטר פלאש נחשב לפורץ דרך במונחים של היפ-הופ. האלבום "The Message" היה הראשון אי פעם שנכנס לארכיון ההקלטות ההיסטורי של ארה"ב, והשיר דורג במקום החמישי במצעד הטופ 100 של כל הזמנים ב-VH1 . למרות שהשיר הוא לא שיר המחאה הראשון של הז'אנר, זו היתה הפעם הראשונה שהאטו במיוחד את הקצב והנמיכו את המוזיקה באיזון עם הראפר, כך שהפוקוס של המאזין יהיה בעיקר על תוכן המילים. בשורה התחתונה: נמאס. המצב על הפנים ואנו תוהים מה גורם לנו להמשיך הלאה.

 

קוואמי, קוטג' ופורטיס - "קומבינה"

השיר שלקוח מאלבומו השני של הזמר ושדרן הרדיו קוואמי, מדבר על מה שכולנו מרגישים כאן. אם אתה לא חלק מהקומבינה, אתה זה שמפסיד. מי שמתקדם הוא זה שמקורב לצלחת. חבריי הכנסת לא דופקים חשבון, אף אחד לא דופק חשבון והכל פה זה קומבינה... נה, נה, נה, נה, נה.

 

מתוך הסרט "קזבלן" - "דמוקרטיה"

המחזה המקורי נכתב בשנת 1954 ומתאר את אי השיויון בין העדות, שהיה מקובל במדינת ישראל בשנותיה הראשונות. הדמוקרטיה שאמורה להוות את רצון רוב העם בפועל מטיבה עם מקצתו, כך שהציבור סובל ומנוצל על ידי האליטה שתפסה את השלטון. הטקסטים שנכתבו עוד אז עושים רושם מתעלים מעל דפי הזמן. "צריך לברר, למה יש שווים יותר" ו-"באופן דמוקרטי רק, אפשר לגווע ברעב", נראים רלוונטים מתמיד.

 

אקסום - "מה עם הכסף"

אקסום הם כנראה הכוח המוביל בכל מה שקשור לדאנסהול ורגאיי בישראל. בשיר שלקוח מאלבום הבכורה שלהם, הם מדברים על מה שכולנו מרגישים מדי יום. מבטיחים לנו, מעכבים אותנו, שוטף 90, צ'קים דחוים, ייפוי כוח - אבל בסוף היום, מה עם הכסף?

 

Pennywise - Fuck Authority

הפאנק נוטה באופן מסורתי לדרוך על ערכים ומוסכמות. בשיר של הלהקה המפורסמת Pennywise, הם מתארים את המשבר החברתי בכך שהממשל גידל וטיפח המון שקט, שהולך בעיוורון אחרי תכתיביו - אבל "עכשיו זה הזמן לקום נגדם". השיר מתאר את התסכול שהצעירים חשים מהנורמות שהמבוגרים הורישו להם ומהבגידה שהם חשים מצד המערכת. גולת הכותרת היא לעולם לא נתאייש, לעולם לא נפסיק לנסות להביא שינוי, לא תפילו אותנו.

 

Public Enemy - Fight The Power

הלהיט הענק של פאבליק אנמי מסוף שנות ה-80' היה אחד הראשונים שהביא את הז'אנר לבמה הגדולה במיינסטרים. השיר יצא בשיר בתזמון מצוין של מתיחות פוליטית וגזעית. כל ילד באמריקה, לבן שחור או היספני הצליח להתחבר למסר שהעבירו - הלחמו בכוח, הלחמו בשלטון.

 

Bob Marley - Get Up Stand Up

טוב נו, קלישאה אחת הייתה חייבת להיכנס. מארלי, גדול זמרי הרגאיי של כל הזמנים, נתן לשיר המפורסם משקל רב ובדרך כלל היה שומר אותו לסוף ההופעה, כשיר האחרון שביצע. למעשה, מדובר בשיר האחרון שמארלי אי פעם שר מול קהל לפני מותו, בהופעה בסוף ספטמבר 1980. די בטוח שרובכם מכירים את השיר בעל פה, אולם בוב דאג לעצור במהלכו או לחזור על הפזמון פעמים רבות, כדי לדאוג שאנשים יבינו על מה הם שרים ולא רק ידקלמו את הפזמון בסטלה. קומו עבור זכויותכם!