אין קץ לילדות • על ההופעה של קיד קאדי

תור ארוך משתרך בכניסה למאן סנטר, פילדלפיה. מהגבעה ניתן לראות את כל מגרש החניה מפוצץ במכוניות ובאמריקנים שעוסקים בפעילות האהובה עליהם: רביצה בכסאות נוח ושתיית בירה בכמויות בלתי נתפסות. הבחורה שלפני כבר הספיקה לעכל ארגז בירה שלם, והיא נתלית על הבחור שעימה הגיעה ומייבבת על כך שהם לנצח ישארו "בסט באדס". ריח חריף של סאטלה אמריקאית וחופש נישא באוויר, ונושא השיחה הפופולרי הוא מי שכב עם מי ולמה. כאן אתה מקבל את השוק הראשוני של אמריקה: בארץ, רק מגניבי העיר ומביני העניין היו מתאמצים להגיע להופעה של סקוט ראמון סגורו מסקודי (או קיד קאדי, בשמו המוכר יותר) וכנראה שהיא היתה מתקיימת בבארבי. כאן, בארץ האפשרויות, קיד קאדי ממלא אולם של 13 אלף איש בלי למצמץ.

את ההופעה מחמם הראפר צ'יפ דה ריפר, אמ.סי המחמד של קאדי, שמבצע מחרוזת שירי ראפ צ'יזיים ומנסה נואשות להרים את מצב הרוח של אלפי האנשים שהגיעו לשמוע חדשנות ולא טחינה של פאף דאדי. קאדי מבין שהקהל לא הולך לאכול את הבולשיט הזה ומזנק לבמה, לבוש בטי-שירט לבנה, סקיני שחור וכובע מצחיה אדום, מצוייד באנרגיות בלתי נגמרות. הוא פותח לכולנו את האוזניים עם "Refovav" ודורש שכולנו נכנס למוד של מסיבה בברבדוס. הוא כאן בשביל להקפיץ, בזה אין ספק. 

הקיד מברך את כולנו לשלום ועובר לדבר שהכי עניין אותנו: מה לעזאזאל אנחנו הולכים לשמוע. לאחר שפרץ ב-2008 עם המיקסטייפ המשובח שלו, ואחרי שני אלבומי "איש על הירח", לקח קאדי הפסקה מעשיית מוסיקה והחל לצאת בשלל הצהרות מוזרות על לייבלים שיקומו תחתיו ולהקת רוק ראפ שהוא מקים. למזלנו כנראה שהוא זרק את הבאנג, התאפס על עצמו ואנחנו קיבלנו הופעה מלאה בכל החומרים הטובים שלו. ההבטחה מתממשת וקאדי מוציא מהארון את האלטר-אגו שלו - "האיש על הירח" - ויחד הם מחליטים לחשוף לכולנו את העצבים עם השיר "Ghost".

אבל קאדי הבטיח שתהיה מסיבה והוא גם יודע מה הממריץ הטוב ביותר: "אם יש לכם, תדליקו אותם" הוא דורש מאיתנו, וריח הסאטלה ממלא את החלל שוב בעוד הוא מבצע את "Mojo so Dope". עושה רושם שחרוזים על סמים זה מה שהקהל אוהב ולכן הוא ממשיך עם השיר "מריחואנה".  צלילי הפתיחה של "Man on the Moon" מתחילים להתנגן, האורות מתעמעמים, וקאדי מראפרפ את ההמנון הכי גדול שלו באווירה אינטימית, מתקצר לנו את המסע שלו לבמה עליה הוא עומד ומספר לנו על חוסר האמונה שלו באנושות, ושל האנושות בו. אחרי שחשף את הפצע האנושי שלו הוא זקוקה לאהבה מהקהל, ולכן מבקש מאיתנו לשיר בקנון את "Erase Me"  ו-"Trapped in My Mind", ובתמורה הוא מבטיח לנו את אהבתו הנצחית.

הבטחות עם גרסאות כיסוי

החלק הכי כיפי בהופעות ראפ, הוא הרגע בו אורחים בלתי קרואים מגיעים להתארח באיזה שיר. ההפתעה של הערב היא הופעתו של קייג', עוד אמ.סי מחמד שקאדי גידל, שמבצע ביחד איתו את השיר "מאנייק" בגרסת דאב סטאפ מהירה. קאדי מגיע לקתרזיס שלו על הבמה ולוקח את כולנו איתו, הביט המהיר מקפיץ את כל האולם על רגליו, וכולם מרגישים כמו צבא קטן של מאנייקס. אחרי הפסקת סיגריה קצרה, הוא חוזר עם קאבר בינוני למדי ל "Hey Joe" של הנדריקס שלא מצליח לגעת. הגיע הזמן שקאדי יקום ויוכיח שהוא כבר ביג בוי ולא עוד איזה עלוקה שמוצצת את דמו של קניה ווסט - אבל הקהל לא שבע מהקאברים וקאדי עונה על הביקוש ומחרע ל"This is Happening" של לסד סאונדסיסטם את הצורה.

השנה הקשה בחייו

ההופעה קרבה לסיומה וכולנו מרגישים את זה. הפתיח של "Day and Night" מתחיל להתנגן, והקאדי מודיע מראש שזה הולך להיות רמיקס מסיבתי טהור. כל עשרת אלפים האמריקנים לא יודעים את עצמם מרוב אושר ואקסטזה, כשהוא מבצע בשרשרת את "Cudi Zone' Memories"  ואת "Day and Night". קאדי הצליח לעשות את מה שביקש, ואין ספק שלמשך 5 שניות, כשהזרקור האיר בדיוק עלי, הרגשתי לגמרי מסיבה בברבדוס. אבל כאן זה הופעה של קיד קאדי ולא של קאשה, הוא מרגיש לא בנוח לסגור את ההופעה עם להיטי הרדיו שלו ולכן מבצע את "Mr Reger", בחירה תמוהה למדי לאחר האנרגיות של השירים הקודמים. אבל היי, קאדי יודע מה הוא עושה: ביצוע מדהים לשיר מרגש שסוגר מעגל. מר רייג'ר הוא האיש על הירח וקאדי הוא לא האיש הזה יותר, אבל אין ספק שצריך לערוך לו טקס אשכבה מפואר וכך הוא עושה: קופץ, מתפתל ורוקד רק כדי בשביל לשמר את הזיכרון. רייג'ר יוכל לספר לנו את הסיפור שלו בפעם האחרונה.

את ההופעה הוא סוגר עם נאום מרגש על השנה הקשה שעברה עליו ועל כך שלעולם לא היה יוצא מבור הדיכאון בלי התמיכה שלנו, המעריצים הנאמנים. קאדי מודה לנו ודורש שנעשה רק דבר אחד בלבד בחיים - "לחפש את האושר" - ואין דבר שמדבר אל לב האמרקנים יותר מההבטחה הגדולה שמולדתם מבטיחה להם, והם צועקים ומניפים את ידיהם באוויר כאילו תופסים את האושר שאחריו הם רודפים כל חייהם. ההופעה נגמרת ותחושה של עוד נשארת בפה. אין ספק שקיד קאדי הוא פרופמר אמיתי מהבטן, שמת וקם לתחיה כל פעם מחדש על הבמה. אין לו בעיה לחשוף את הצדדים הכי אפלים שלו בפני המעריצים ולהיות כנה עד כאב איתם, ועכשיו רק נשאר לחכות ולראות האם הוא יצליח להביא את כל הכאב הזה לאלבום הבא, שאמור לסיים את טרילוגיית מאן און דה מון. אבל עושה רושם שלפחות מבחינת קאדי, הוא נסע לירח ובחזרה - והפעם הוא כאן בשביל להשאר.

קיד קאדי. 7.7.2011 מרכז מאן לאמנויות, פילדלפיה

>>> טימור בר ראתה את קאשה וארקטיק מאנקיז ברוק וורכטר

>>> ונמרוד צוק התלהב מאוד פיוצ'ר, אם ווארד וטיון יארדס בפרימוורה

>>> מה הילית וולברג חשבה על האלבום האחרון של קיד קאדי?