גוגל שבאזז • על האלבום של Shabazz Palaces

עושה רושם שהיפ הופ העולמי תקוע כבר הרבה זמן בסטטוס קוו משעמם. אני באופן אישי לא מוצא את עצמי שומע קטעי היפ הופ עכשיוויים יותר מפעם או פעמיים, לפחות לא כאלה שעשו בחמש השנים האחרונות. וזה לא שאין מאזינים שמחפשים את זה - יש קהל עצום שאוהב ומשתוקק להיפ הופ איכותי.

האמת היא שיש שם לא מעט כישרון, אבל במקום לקבל תוכן איכותי, אנחנו בדרך כלל מקבלים בשורה - "הדבר הבא" (כמו שכינו את דרייק ב-2010), "המטורף" (מה שאמרו על טיילר דה קריאייטור ממש לא מזמן), או ה"בולשיט" (אבל במובן החיובי, כמו שאמרו על קנייה ווסט כבר לפני שלוש שנים). כל מי שקצת מצליח זוכה לגימיק משלו, ואנשים מתעסקים יותר במה שצייץ הראפר בטוויטר, מאשר במה שכתב בשירים שלו.

Shabazz Palaces, היוצר שהוא הדיבור החדש של ההיפ הופ האלטרנטיבי, טוען בדיוק את אותם הדברים. באלבום "Black Up" ששיחרר לפני כשבוע, הוא מקדיש חלק נרחב לסוגיית ה"לעשות במקום לדבר". ברמה המקצועית הוא מסרב לשתף פעולה עם כל סוג של ריאיון, מסתתר מאחוריי צעיף ומשקפיי שמש בהופעות, לא מספק ביוגרפיה או אינפורמציה יח"צנית, אין לו קליפים או אפילו דף מייספייס רשמי.

למרות זאת - כולם יודעים מי הוא. האיש שמאחורי שם הבמה הוא למעשה ישמעאל "Butterfly" באטלר, שהיה חבר בהרכב Digable Planets בניינטיז ואפילו זכה איתם בפרסי גראמי. הטיעון המרכזי שלו, ואחד המשפטים היחידים שהסכים להעניק לעיתונאים, הוא שצריך להתעסק במוזיקה. לאתר אינטרנט מרכזי הוא אמר שהיה מעדיף לשמוע מה העיתונאים חושבים עליו, מאשר להציע תשובות בעצמו. הוא לא מוכן לספר על אף אחד מהאנשים שלקחו חלק בעשיית האלבום, ואפילו לא מוכן לשלוח תמונה שלו. מוזיקה נטו.

איש המסתורין של ההיפ הופ

תהיתם אם אתם הולכים לקרוא על "הדבר החדש הבא"? צר לי לאכזב אתכם - אתם אכן קוראים עליו. אישית, אני חושב שמדובר במיתוג מבריק. הדוגמא הטובה ביותר שעולה בראש, היא מישהו שאומר "אני לא יכול לדבר על זה" - ברור שהמטרה שלו היא להעלות את זה לדיון. לכל מי שאוהב להתווכח, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאופן בו שבאז מתנהל, גורר יחס זהה לזה שמקבלות הפרסונות הכי מסחריות, דוגמת דרייק וקנייה. כולם מתעסקים במי הוא ומה האג'נדה שלו, במקום במוזיקה עצמה. אנשיי אנדרגראונד מלקקים את האצבעות כשהם מקבלים כל מה שהוא כביכול לא מסחרי, והקיצוניות המופגנת שבה שבאזז פלייסס מתנהל מביאה אותם לסף אורגזמה. בקיצור, לא לדבר על זה - זה הכי לדבר על זה.

ומה לגבי האלבום? אחרי כמה האזנות, אפשר לומר שההפקה המוזיקלית של Shabazz Palaces מגוונת מאוד ובהחלט מפתיעה. יש בקטעים המון מאפיינים אלקטרוניים, ורסטיליות ובכלל הרבה אלמנטים שממש לא ציפיתם לשמוע בהיפ הופ אמריקני. השירים, שנעים על פני זמן של בין 2 ל-6 דקות, מתפתחים ומשתנים כל הזמן. חבל שהוא לא מספר מי הפיק אותם, כי באמת היינו שמחים לדעת.

דווקא כווקאליסט וראפר, שבאז פחות מצליח לתפוס אותי. אם יורשה לי לדבר סוף סוף על המוזיקה, האלבום הוא לא יותר מ"בסדר כזה". הקונספט של "בלי דיבורים" מהווה בערך 70% מתוכן השירים, הפלואו עייף והפאנצ'ים לא מבריקים. אני מניח שקשה לעמוד בציפיות כשמדברים עלייך כל כך הרבה. גם אם תשתדלו להתנתק מהכל ורק להאזין להיפ הופ העכשיווי של Shabazz Palaces , האמת היא שכנראה פשוט תשתעממו.

"Shabazz Palaces - "Black Up