בריאן כוכב עליון • איך היה בהופעה של בריאן פרי?

כיאה לאחד המלכים הגדולים של המוזיקה, בריאן פרי הגיע אתמול להיכל התרבות עם פמליה של ממש. שני גיטריסטים, אחד זקן ואחד צעיר, שני מתופפים, אחד זקן ואחד צעיר, שתי זמרות ליווי שחורות שעמדו בקדמת הבמה ונענעו את התחת ללא הפסקה במשך כל ההופעה, שתי רקדניות מועדונים שהופיעו מדי פעם וענטזו, סקסופוניסטית, קלידן, בסיסט, וכמובן, פרי עצמו, ששר וניגן במפוחית, וכל זה על רקע מסך וידאו ענקי עליו הוקרנו דוגמניות שזזות בהילוך איטי, כוכבים ופרחים. היה זוהר.

גם בקריירת הסולו שלו וגם במסגרת להקתו, רוקסי מיוזיק, פרי תמיד היה אמן שמגשר בין איכות וחדשנות לסטייל ואופנתיות, עם נגיעות קטנות של קיטש שפזורות מלמעלה. המבט השרמנטי, הקול העדין והאלגנטיות והמוקפדת, גרמו לו להתבלט במסגרת עולם הפרוג רוק ממנו הוא צמח, ולחלוש גם על קהלים שמחפשים קצת סטייל ושואו, ולא רק ווירטואוזיות בנגינה. כל אחד ואחד מהמרכיבים הללו היו על הבמה אתמול בערב.

פרי-  גבוה, לבוש חליפה שחורה, עם קול מאנפף ומניירות אלביסיות מאופקות, שר את להיטיו הגדולים ביותר, בצירוף כמה נאמברים מהאלבום החדש, "אולימפיה", ולמרות גילו המתקדם (65) נראה חתיך, אנרגטי ומרשים. אבל גם מי שחיפש את האיכותיות והארטיסטיות של רוקסי מיוזיק מצא את מבוקשו בסדרה של ביצועים ארוכים ועמוקים שאפשרו לנגנים לצלול לסולואים אינסופיים ונתנו להופעה תחושה של ג'ם סשן ארוך. וברקע, כל הזמן, הרקדניות האקסטרווגנטיות שהשלימו את התחושה המושחתת והדקדנטית, לה תרמו גם חליפות הערב ההדורות בהן היו חנוטים רוב הנגנים. מדהים כמה שתי רקדניות בבגדי ים ורודים עם נצנצים יכולות לתרום לאווירה.

"Love Is The Drug" , "Slave To Love", וכל שאר הלהיטים האהובים היוו את עמוד השדרה מבחינת הרפרטואר, כמו גם הקאברים הקבועים של פרי - "Jelous Guy" של ג'ון לנון ו-"All Along The Watchtower" של דילן (שמבוצע פעם שניה השבוע על במות תל אביב, אחרי שנוגן בתחילת השבוע על ידי הבוב עצמו). האכזבה היחידה היתה היעדרותו של השיר "More Then This". מי יודע, אולי אחרי גרסת הקריוקי לשיר הזה שביל מוריי ביצע בסרט "אבודים בטוקיו" הבין פרי שהתעלו עליו והחליט לזנוח אותו.

הקהל, שהורכב מפליטי אייטיז וסבנטיז שסוגדים לרוקסי מיוזיק, היה ממושמע באופן יחסי, אבל לקראת סוף ההופעה, לאחר שהם קיבלו פקודה ישירה מפרי, נעמדו כולם על הרגליים וצבאו על הבמה. זה היה גם השלב בו התחיל פרי לנגן רצף שירים קצביים ומהירים, וכשכל הנגנים והרקדניות שלו הצטרפו אליו בקדמת הבמה היתה תחושה של מסיבת רוקנ'רול אמיתית.

אין ספק שהיתה בהופעה בדיוק את תחושת ההגזמה וההיוקרה שכל מי שהיה בה חיפש. קשה לחשוב על עוד אמן שיכול לעמוד מתחת לוידאו של כוכבים צבעוניים בחלל ולשיר בלדה מתקתקה ומלנכולית בליווי סקסופון וזמרות נשמה, ועדיין להותיר את הקהל בתחושה שאין כאן כל חריגה מגבולות הטעם הטוב. אבל זה תמיד היה התפקיד של פרי. להחליק לקהל אינטלקטואלי מדי קצת גוד טיים מהדלת האחורית. להחליק לאנשים שמחפשים רוק מתקדם ומתוחכם קצת פופ בלי שהם ישימו לב. וכשנשמעו האקורדים הראשונים של השיר "Avalon", אותו אין בן אדם שלא מכיר מהשמעות חוזרות ונשנות ב 88FM, גלגל"ץ וכל תחנת רדיו אחרת בעולם, הם קיבלו בדיוק את זה. ניתן היה ממש לשמוע את הצמרמורות.

בריאן פרי, היכל התרבות, רביעי 22.6