היי, מיסטר טמבורין, נגן לי איזה שיר
עוד כמה שעות בוב דילן יעלה על במת איצטדיון רמת גן, ויראה לקהל הישראלי אם הוא עדיין מצליח לספק את הסחורה. נמרוד צוק בסך הכל מבקש ממנו לעשות כמה שירים
לאמן בסדר גודל של בוב דילן, שהוציא במהלך הקריירה הארוכה כנצח שלו עשרות אלבומים, יש קאנון של שירים מוכרים - הלהיטים, אלה שנכללים בכל אוסף בסט אוף, אלה שמבוצעים שוב ושוב בהופעות. אבל לכל מעריץ שחפר מספיק בדיסקוגרפיה יש את הפייבוריטים הפרטיים שלו, השירים שבשביל לשמוע אותם זוכים לביצוע חי על ידי האגדה בכבודה ובעצמה הוא מוכן לסבול את הפקקים והתורים בכניסה לאיצטדיון רמת גן, ולהסתכן באכזבה מהקול שכבר לא במיטבו, מעיבודים בעייתיים או מפרפורמנס לא מלהיב, טענות שמושמעות בשנים האחרונות כלפי ההופעות של דילן.
הבחירה לא קלה, וקשה להחליט להשאיר בחוץ קטעים מעולים כמו "One more cup of coffee", "Blind willie mctell" או "Subterranean homesick blues", ואין מאחוריה יומרות לסמן את הקטעים המשמעותיים או המשפיעים ביותר, אלא פשוט את אלה שבשבילם אני אישית הייתי יוצא מהבית כמעט בכל מחיר. זאת רשימה חלקית ולא סופית, אבל אם מר צימרמן היה טורח לשאול אותי, אלה השירים שהייתי מבקש ממנו לבצע הערב בהופעה:
A Hard Rain's a-Gonna Fall
לא באמת צריך להסביר למה השיר הזה חייב להיות בפנים. כמעט 50 שנה אחרי שנכתב ונחשף בהופעה הראשונה של דילן בקרנגי הול, Hard Rain עדיין נשמע טרי ורלבנטי, ואחד השירים האדירים שהוא כתב אי פעם. כמקובל אצל דילן, ההקשר מעורפל במכוון - ספק שיר מחאה, אולי קשור למלחמה הקרה, למשבר הטילים בקובה ולנשורת גרעינית ואולי לא; הליריקה כוללת שורות סוריאליסטיות כמו "פגשתי ילד קטן ליד סוס פוני מת, פגשתי איש לבן שהוליך כלב שחור, פגשתי אישה צעירה שגופה עולה אש" ומשליכה את המאזין מקדרות לתקווה ובחזרה - וגם כשהעיבוד כולל את השירה החרוכה של דילן וגיטרה אקוסטית בלבד, אלה עדיין שבע ומשהו דקות שאתה לא רוצה שייגמרו.
Ballad of a Thin Man
עוד יצירת מופת דילנית על טהרת הערפול הסוריאליסטי. לא ברור אם השיר הזה, מתוך "Highway 61 Revisited" המצוין מדבר על העיתונאי ג'פרי אוון ג'ונס, או על אדם אמיתי אחר, או על דמות בדיונית כלשהי, אבל הוא עושה את זה באמצעות שילוב מושלם של פסנתר ברים עגמומי, אורגן רפאים, בס איטי וההגשה העצלה, המרושלת-כביכול ורבת ההבעה של דילן, שהופכת אותו לנאמבר שחייב להכלל בהופעה. אפשר לנסות לשמוע אותו פה.
Lonesome Death Of Hattie Carroll
"מותה הבודד של האטי קרול" הוא אחד משירי המחאה האפקטייבים ביותר שדילן כתב. דילן מתאר תקרית אמיתית של הריגתה/רציחתה של משרתת שחורה בשם זה בידי חוואי לבן ועשיר בשם ויליאם זנצינגר, בשינויים קלים של שמות המעורבים ופרטי האירוע, ויוצא נגד העונש הקל שזנצינגר קיבל. מעבר להצלחה שבהבאת הסיפור לתודעה של ציבור רחב, התוצאה היא גם יצירה מוזיקלית משובחת שעובדת יפה גם היום.
Highway 61 Revisited
בשיר הנושא של האלבום בשם הזה מ-1965 יש ניגוד חריף בין העיבוד והביצוע השמחים והמהירים, שהופכים אותו לאחד מהשירים היותר כיפיים של דילן, לבין הטקסט שהוא מטאפורה פוליטית מסובכת עם רפרנס לעקידת יצחק ושאר עניינים כבדי משקל. דילן עדיין מבצע את השיר בהופעות, כמו ההופעה הבאה שהתקיימה שלשום (18 ביוני) בפסטיבל פייס בלונדון, ככה שיש סיכוי לא רע לשמוע אותו הערב.
Desolation Row
השיר שסוגר את Highway 61 Revisited הוא 11 דקות של תערובת עתירת רבדים מילוליים של דמויות היסטוריות, תיאורי סצנות שנשמעות לקוחות מתוך חלומות, מטאפורות משוגעות וקטעי סיפורים מיתולוגיים באופיים, ששווה לשמוע כל אחת ואחת מהן מבוצעת על הבמה. פה אפשר לשמוע הקלטה באיכות מפוקפקת מאוד של הביצוע החי הראשון שלה.
Girl From the North Country
גם בלי ג'וני קאש שמצטרף לדואט קורע הלב בגרסה השניה של השיר שנכללה ב-"Nashvile Skyline", זה אחד השירים היפים שדילן כתב, ספק שיר אהבה ספק שיר מסע, שלא לגמרי ברור איזו מהבחורות שחלפו בחייו סיפקה לו את ההשראה, וכזה שמייצר חיבור מדויק עד שלמות בין שירה, גיטרה אקוסטית ומפוחית.
Everything is Broken
"Everything is Broken" הוא המוצלח בשירי "Oh Mercy", האלבום מ-1989 שהפיק דניאל לנואה והוקלט עם נגנים מקומיים בניו אורלינס. השיר, בו דילן מתאר מצב נפשי של התנתקות מהעולם, הוא קטע אנרגטי ומעורר שמתאים מאוד כדי להרים הופעה מנומנמת.
Beyond Here Lies Nothin
הרבה דובר על הצרידות הקיצונית שמעוותת את הקול של דילן בשנים האחרונות, והקטע שפותח את "Together Through Life", האלבום האחרון והמצוין שלו מ-2009, הוא דוגמה לאיך אפשר להפוך חסרון ליתרון, וגם אחד משני השירים הכי טובים באלבום. הוא מתגלגל בקצב איטי, במרק סמיך של גיטרה חשמלית חופרת, תופים כבדים ומפוחית אובססיבית, והכל מצליח להתחבר לאחד השירים רבי העוצמה ביותר שדילן הוציא בעשור האחרון.
Ballad of Hollis Brown
זה לא בדיוק השיר שירומם את הנפש בהופעה חיה, אבל הבלדה האקוסטית מתוך The Times They Are A-Changin' על סופם הטרגי של החוואי העני מדקוטה ומשפחתו הוא אחד הנסיונות המוצלחים ביותר של דילן בפולק טהור ומרסק קרביים, עם ליריקה חסרת רחמים ושילוב בין סאונד ומבנה מוזיקלי שמותר אותך בסופו עם תחושה פיזית ממש של הקור המקפיא, היאוש והעליבות שמתוארים בו.
All along the Watchtower
הפרשנות של הנדריקס לשיר אולי טובה יותר מהמקור, ומדובר באחד הלהיטים היותר טחונים - אבל אף הופעה של דילן לא יכולה להיות שלמה בלי All along the Watchtower.
>>> בוב דילן בישראל: סיקור מיוחד