נשיא שאקור • 40 שנים להולדת טופאק
הוא שר על שינוי וקיווה לשקם את השכונות השחורות. הראפר האלמותי, שנרצח לפני 15 שנים, מצליח להשפיע על תרבות היפ הופ והחברה האמריקנית עד לעצם היום הזה
באחד השירים המוכרים ביותר של טופאק שאקור, "Changes", ישנה שורה שהושאלה משיר קצת ישן יותר שלו, שורה שהיתה רלוונטית לאותה התקופה ולמעשה היתה נכונה עד ללפני כשלוש שנים. "We ain't ready, to see a black President" הכריז טופאק כשהיה רק בן 22. אבל הקריאה הזו לא היתה רק ביטוי לבעיות הגזענות החיצונית והפנימית של הקהילה השחורה בארצות הברית, אלא גם קביעה שצריך סוג אחר של מנהיג שחור. לא נשיא, אבל מנהיג. ועל אף הדואליות שלו כאדם וריבוי הבעיות שלו עם החוק, גם בעיני עצמו טופאק היה בדיוק האיש לתפקיד.
לא צריך ללכת רחוק מדי בהיסטוריה של טופאק כדי להבין מאיפה נובע דיבוק המנהיגות שהיה לו. הוא שואב את הנושא עד מינקות, פשוטו כמשמעו. אמו של טופאק, אביו הביולוגי, אביו המאמץ ואפילו הסנדק שלו היו פעילים מרכזיים בתנועת "הפנתרים השחורים", כך שמהשניה הראשונה טופאק נולד לתוך המהפיכה. יותר מכך, הם בחרו לקרוא לו על שם טופאק אמארו השני, מנהיג מורדים פרואני אגדי. חושבים שצריך כפר כדי לגדל תינוק? נסו לתת תינוק לתנועה מהפכנית ולראות מה יוצא.
מה שקרה לבסוף הוא אחד הראפרים החשובים, הדומיננטים והכריזמטים שנראו בתעשייה, שלא רק היה לו את המזל להגיע לשיאו יחד עם תסיסת ההמונים, אלא גם ידע כיצד לנצל את המינוף הזה באופן הטוב ביותר. כבר בשיר הפותח באלבומו הראשון, "2Pacalypse Now", מבהיר טופאק בדיוק מה הוא מתכוון לעשות: "I try to effect by kicking the facts".
גם הקהל הלבן אהב אותו
בהמשך, הוא גם יישם. טופאק, על אף הרבה שירי גנגסטראפ וריב מטופשים, היה בשיאו כשהיא ביצע שירים כנים, אינטיליגנטים ורצוי גם עם סטירה קטנה לפנים. כמי שחי וצפה ברחובות הקשים ביותר שיש לאמריקה להציע לקהילה השחורה, החל מהארלם, דרך בולטימור ועד ללוס אנג'לס, לא היה מי שידע להציג את חיי העוני ויתר הסטיגמות באופן כל כך רגיש, ריאליסטי וכן.
הקהל הלבן אהב את זה, והסיפור הוא שטופאק זכה לחוזה תקליטים בזכות בתו בת ה-17 של מנהל חברת התקליטים. ובכל זאת, התכנים לא היו מופנים לעברם. טופאק פנה באופן ישיר לקהל השחור, דיבר אליהם בקול בוטח ורהוט וידע לפגוע בדיוק בנקודות הבוערות של הקהילה. הוא נהג להשוות את עבודתו לפועלם של העיתונים במלחמת וייטנאם, שכיום זוכים להכרה כגורם משמעותי בסיום המלחמה. "בגלל שראינו את הזוועות שהראו העיתונאים, ידענו מה קורה שם, וזה מה שסיים את המלחמה", אמר טופאק. "זה מה שאני אעשה כאמן, כראפר".
ניסה להוביל צעירים לגאולה
וזה בדיוק מה שהוא עשה. באמצעות שירים כמו "Keep ya head up" או "Brenda's got a baby", הוא פנה לנשות הגטו והזדהה איתן. עד לפני שהסרט "פרשס" ניסה לזעזע את הקהל לעבר האוסקר, טופאק סיפר על נערת הגטו שיולדת תינוק קראק ועל הטינופת שבתוכה היא גדלה. גם כשהוא דיבר על חייו האישיים או פנה ישירות לאימו, כמו ב-"Dear Mama" הוא נתן לקהל להזדהות איתו, ולהבין שיש פיתרון חיובי לחיים שליליים.
דימוי הפרח שגדל מאדמת הבטון, שהוביל את טופאק כל חייו, הבהיר שהוא לא רק שינה את חיי משפחתו, אלא גם את חיי סביבתו. הוא הקים את תנועת ה-Thug Life, שהיתה אמורה, בדרכה המעוותת, להיות התנועה שתוביל צעירים שחורים לעבר גאולה. אבל זו היתה רק התחלה, והיא נגדעה באיבה עם רציחתו המסתורית. אבל הוא ידע שיש לו קהל רב, שחור וגם לבן, שרק חיכה לשמוע את קולו, שרק חיכה שהוא ינהיג גם אותם עם גישתו החיובית. את כל זה הוא הספיק ב-25 שנותיו. מי יודע לאן היה מגיע אם היה חי עד גיל 40, שחל היום, כדי לראות את ההצהרה שלו מ-"Changes" נמוגה עם בחירתו של אובמה.