להקת שפתיים • המלצות מוזיקה לסוף השבוע

1. לבלאק ליפס יש אלבום חדש. מדובר באלבום השישי שלהם, והם כבר לגמרי בנקודה בקריירה בה הם יכולים להוציא גם אלבום בינוני ולשרוד את זה. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בז'אנר שהם פועלים בו. גראז' רוק הוא, במובן מסוים, ז'אנר קל. מי שאוהב אותו לא בהכרח רוצה לשמוע יצירתיות יתר, אלא לקבל בצורה ישירה את כל מה שיש לו להציע. כמובן שזה לא אומר שאין היררכיה בתוך הז'אנר בכל הנוגע לאיכות, אבל זה גם אומר שללהקת גראז' טובה יש פחות סיכוי להתרסק מלאמנים שפועלים בתחומים אחרים. דווקא בגלל זה, בלאק ליפס לקחו סיכון עצום כשהם חברו למארק רונסון, שהפיק את האלבום. יש אנשים שהשילוב הזה נשמע להם כמו בדיחה, אבל זה בטח בגלל שהם לא שמעו את התוצאה. כן, אין ספק שמדובר בהפקה מוקפדת יותר, מלוכלכת פחות, אבל בלאק ליפס נשמעים כאילו זה בדיוק מה שהם רצו והיו צריכים. החיבור הזה הוא בעיקר מאוד שמח, ורונסון לא כפה את האסתטיקה שלו בצורה מוגזמת. האנרגיה היא עדיין של הבלאק ליפס, אבל רונסון מגיח בחריצים ובניואנסים שהם אמנם קטנים, אבל יבלטו לכל מי שמכיר את העבודה שלו. בקיצור, "Arabia Mountain" הוא אלבום מעולה.

2. אם אתם כמוני, בטח מעניין אתכם לדעת למה מוזיקאים אוהבים להאזין. זה אפילו לא חייב להיות אמן שאתם אוהבים או מעריכים במיוחד, כי לפעמים אנשים מאזינים לדברים הרבה יותר איכותיים ממה שהם עושים. מבחינתי, אין דבר מאכזב יותר מלגלות שמוזיקאים מאזינים בדיוק למה שאני מאזינה. מהם אני מצפה שיחדשו, שיזכירו שמות מפתיעים, ויותר מכך - כאלה שאני לא מכירה. בגלל זה ממש שמחתי לשמוע את המיקסטייפ שדייב הוק (Memory Tapes) הכין ל-Gorrila vs. Bear. המיקסטייפ מורכב מקטעים שהוא שמע תוך כדי ההקלטות של האלבום הבא שלו, וגם קטעים חדשים שלו, שחלקם יופיעו באלבום. לא הכל פה מדהים, למשל הגרסה שלו ל-"Too Afraid to Love You" של הבלאק קיז, אבל המיקסטייפ הזה מצליח לשמור על גרוב אחיד למרות שהוא מערבב ז'אנרים ותקופות שונות, כמו רגע השיא שלו - "I Never Dreamed" של הרכב הדו-וופ The Cookies. עוד מיקסטייפים כאלה, בבקשה.

3. Hospital Ships הם מסוג הלהקות האלה שנופלות בין השוליים למיינסטרים. הם לא יהפכו ללהיט אינדי למבינים בלבד, כי הם לא מספיק אקספרימנטליים (או מגניבים), אבל הם בטח לא ימלאו אצטדיונים. למרות זאת, או אולי דווקא בגלל זה, אלבום הבכורה שלהם יכול להתאים להמון אנשים שונים. גם אם בהתחלה הוא יכול אולי להשמע מעט סכריני, עם מלודיות פולק עדינות שעטופות בהפקה פופית (בבלוגים מסוימים משווים אותם לפליימינג ליפס, אבל תהיו בטוחים שמדובר בגרסה העדינה שלהם), כשמגיעים לשיר הרביעי באלבום - "Galaxies" - נכנעים להם לגמרי. יכול להיות שהאלבום, למרות שהוא יפה מאוד, לא ישאיר רושם משמעותי, אבל לשיר הזה, לכל הפחות, מגיע יותר.

4. אין דבר פחות רלוונטי כרגע מלהמליץ על משהו שרדיוהד עשו. גם מי שהמשיך להגן עליהם אל מול גל הביקורות של השנים האחרונות היה חייב להרים ידיים אחרי "King of Limbs" ולהודות בעובדה שרדיוהד פשוט לא רלוונטיים יותר. אפשר, ואף רצוי, לשמור להם חסד נעורים, אפילו חסד מבוגרים (כי "In Rainbows" היה כל כך מבריק), אבל כבר קצת קשה להמשיך להסתכל עליהם בתור אחת הלהקות הטובות בעולם. מעכשיו הם רק אחת הלהקות הטובות בהסטוריה. אבל יש מי שעדיין לא מסוגלים לוותר. סטריאוגם, למשל, שהעלו אייטם עם 20 הקאברים הטובים ביותר שרדיוהד עשו לאמנים אחרים. זה רעיון נחמד, אבל בתור מי שלא חובבת קאברים באופן כללי, אני ממליצה לכם לקפוץ ישר לשמיניה הראשונה, שנפתחת עם הקאבר המדהים שלהם לפורטיסהד. חבל מאוד שרוב הקטעים הם מהופעות ובאיכות די מחורבנת, אבל שווה לחפש את אלה שבאיכות טובה. שימו גם פליי על המקום ה-20, שמזכיר שלרדיוהד יש חוש הומור, בניגוד לדעה הרווחת. ואם כבר רדיוהד וקאברים - את הזוועה הזאת כבר שמעתם?