דרמה קינגז • על האלבומים החדשים של אדי ודר ות'רסטון מור

Eddie Vedder - Ukulele Songs

האינדיבידואליזם המוזיקלי של אדי ודר הרטיט את מיתרי הקול שלו ודגדג לו באצבעות בשלב מאוחר יחסית. אבל עדיף מאוחר וכו'. רק ב-2007, אחרי כברת דרך של 16 שנה עם הבנד, ודר הרגיש בשל מספיק כדי לחתוך לרגע מפרל ג'אם ולהוציא סופסוף אלבום סולו שיתברר בהמשך כפסקול מפלח לבבות לסרטו של חברו שון פן -"Into the Wild". ודר, כמו כולם, ראה כי טוב ועשה את זה שוב: ארבע שנים אחרי הוא לוקח לידיו את היוקלילי - כלי מיתר זעיר בעל ארבעה מיתרים שרכש בהוואי לפני 14 שנים - ומוציא אלבום רגיש ופגיע על טהרתו.

זו שנה עמוסה לודר ולהקתו: פרל ג'אם חוגגים השנה שני עשורים לקיומם עם רי-רליסים של שני אלבומים (Vs ו-Vitalogy), סרט דוקומנטרי של הבמאי קמרון קרואו, וביוגרפיה של הלהקה מאת העיתונאי ג'ונתן כהן והסופר מארק ווילקרסון. בין לבין ודר משיק היום, כאמור, את אלבום הסולו השני שלו "שירי יוקלילי" וחובק סיבוב הופעות. בהקשר ישיר, עם הלו"ז הצפוף הזה, נשאלת השאלה למי בכלל יש זמן לשירים גדולים שעשויים מיוקלילי קטן? עם כישרון שמתפזר דרך עשר אצבעות על ארבעה מיתרים וקול קורע שרק איתו אפשר להתחתן, רק אדי ודר יכול.

"יוקלילי סונגס" הוא קובץ של 16 שירי אהבה מינימליסטים וקצרצרים שנפתח עם קאבר ל-Can't Keep של פרל ג'ם מהאלבום Riot Act  וננעל עם שני קאברים יפהפיים: הראשון לצד קאט פאוור ל- Tonight You Belong to Me שכתב לפני כמאה שנה בילי רוז וזכה לאינספור ביצועים, והאחרון ל-Dream a Little Dream הפסטורלי שהוקלט לראשונה בשנת 1931 על ידי אוזי נלסון, כשהביצוע המפורסם לשיר מזוהה דווקא עם להקת עבר שההורים שלכם העריצו, דה מאמאס אנד דה פאפאס. שאר השירים באלבום הם חומרים אישיים של ודר שכתב בעשר השנים האחרונות בזמן גאות רגשי שהציף את ליבו, כשהוא חווה את הרומנטיקה כדבר היחיד החשוב שקיים בעולם. דוגמאות שובות לב ואוזן: More Than You Know ו-Goodbye שעושה הכול, מסוגל אפילו להמיס מתכות.

אבל אדי ודר כהרגלו, יודע לא לקחת את כל השרמנטיות והדרמטיות בכזו כבדות והוא מוסיף קריצה לכל סיפור האהבה הזה ומגיש אותו למאזין עם קורטוב של הומור, כמו ב-Hey Fahkah, תשע שניות של תיפוף על היוקלילי וקריאות "פאקה" מתגנבות, או כמו בסינגל Longing to Belong, שמופרע בהתחלה עם צלצול סלולארי שגורר חצי צחוק חצי מובך של אדי. כי אם כבר לבכות לילות שלמים חסרי שינה בזמן שהלב מתפורר מאהבה לא ממומשת, אז לפחות - כמו גמל שחולף במדבר ומגוון את הנוף - לתת את הטון האישי עם גון יוקלילי ייחודי.

"Eddie Vedder - "Ukulele Songs

גיטריסט סוניק יות', ת'רסטון מור, הוציא בשבוע שעבר אלבום סולו חדש וקפדני באווירה אקוסטית נוגה. מור זנח את הנויז כבר באלבום הסולו הקודם שלו מ-2007, "Trees Outside the Academy" השטוף באור דמדומים, ופינה מקום לצד הנשי שבו הגדוש בפולק פסיכדלי רך. שם האלבום, "Demolished Thoughts", לקוח מהשיר "It's Time" של להקת הפאנק ההארדקוריסטית דה פיית' - לכו תבינו את הקשר - ונקרא גם על שם הפרויקט המשותף של מור עם ג'יי מסקיס מדינוזאור ג'וניור.

ב-"Demolished Thoughts" מור נשמע פחות משכנע על האקוסטית מאשר על החשמלית - אולי הוא מודע לזה לבד וזו גם הסיבה שהוא סיפח לעצמו את בק שיפקח על ההפקה. שיתוף הפעולה של מור ובק מדגיש את הצד המלנכולי של השניים וממרקר אותו. להבדיל משירי היוקלילי השקופים והמתנפנפים של ודר, האלבום של מור מהודק, מחושב ורציני וגם אמורפי ומתפתל מילולית בסבך של שירה מופשטת. ההפקה של בק דווקא מייפה את השירים ומטשטשת את הקפדנות ואת טווח קולו המוגבל של מור בצבעי שלכת.

סלסולי הכינור של סמארה לובילסקי ונתזי הנבל של מרי לאטימור משחקים תפקדי מפתח ב-"Demolished Thoughts", בעיקר בחלקים האינטרואים והאאוטרואים של השירים (גאד, "Orchard Street" הוא כמעט שבע דקות חופרות של שיר) ומוסיפים לאלבום שלווה כפרית. "Benediction" למשל, הקטע הראשון והמרשים, בועט את המאזין לתקופת הראבסט מון של ניל יאנג, ופה גם הבעיה של מרבית השירים באלבום: הם נשמעים מוכרים ומזכירים אלף דברים אקוסטיים אחרים (ע"ע ניק דרייק ב-"Blood Never Lies" ואת בק ב-"Circulation" מסי צ'יינג'). עם קצת פחות משטר וטרחנות ויותר מרחב נשימה ליצירתיות והאלבום הזה היה יכול להישמע רענן כמעט כמו האי.פי היפה להפליא של אלכס טרנר, או לחלופין משוחרר מחוקיות מגבילה בערך כמו היוקלילי סונגס.

"Thurstone Moore - "Demolished Thoughts