גבר הולך לאיבוד • המלצות מוזיקה לסוף השבוע

1. דיוויד באזאן עדיין לא עושה לי את מה שהוא עושה לכמה אנשים מסביבי. נדמה לי שהוא יוצר מאוד גברי, ולכן מצליח לגעת יותר בבני המין החזק. בכל אופן, אני נותנת להם מספיק קרדיט כדי להמליץ עליו, כי אין ספק במדובר ביוצר די ייחודי, עם קול מעולה. באזאן פועל כמוזיקאי כבר מאמצע שנות ה-90, אבל עד אלבום הבכורה שלו ב-2009 בעיקר השתתף בפרוייקטים של אחרים. אותו אלבום, "Curse Your Branches", זכה לביקורות טובות ולתשומת לב מיידית לבאזאן, למרות שלא בדיוק זיכה אותו בתהילת אינדי. "Strange Negotiations", האלבום השני שיוצא עכשיו, ממשיך את דרכו של הקודם, אבל מעט פחות מדוכדך, לפחות ברמת המלודיות. אותי, כאמור, הוא עדיין לא מצליח לגמרי לרגש, למרות שברור לי שהפוטנציאל נמצא שם - בעיקר בשיר הנושא הנפלא.

2. לפני קצת יותר משנה, בריאן אובליביון ומדלין פולין, זוג סטודנטים לקולנוע מניו יורק, העלו כמה שירים לרשת. לדבריהם, הם בכלל לא התכוונו לעסוק במוזיקה באופן רציני, אבל הדרך משם להפוך לבאזז-באנד היתה מאוד קצרה. עכשיו סוף סוף יוצא אלבום הבכורה המדובר של Cults, וב-NPR נותנים אותו להאזנה מלאה לפני יציאתו הרשמית. מי שעוקב אחרי קאלטס בשנה האחרונה לא ממש יופתע ממה שהולך באלבום. לא מעט מהשירים שם כבר יצאו בצורה כזו או אחרת, והשאר... ובכן, הם די אותו הדבר. כאן מתגלה בעצם הבעייתיות של קאלטס - הם להקה של שירים. כל שיר שהם הוציאו היה פשוט תענוג, אבל כשמחברים את כולם ביחד, הם לא מציעים מספיק מגוון כדי שיהיה ערך מוסף לאלבום שלם. אם מקבלים את ההנחה הזאת, אז אין סיבה לא להנות מהם, פשוט במנות קטנות.

3. תמיד מצחיק אותי לראות איך מנסים להגדיר ז'אנרית להקות כמו White Denim. לפעמים, הנסיון הזה הוא פשוט מיותר. הם שואבים השראה מכל כך הרבה עולמות מוזיקליים, שמה שמתקבל הוא בלילה חסרת צורה והגדרה יציבה. באלבום החדש שלהם, "D", הבלילה הזאת נשמעת לפעמים מקושקשת, כמו בסוף האינסטרומנטלי של "Bess St", אבל רוב הזמן היא מעניינת ומרגשת. White Denim בעיקר לא נשמעים כמו מוזיקאים מאוסטין. למעשה, הם לא ממש נשמעים ממקום מסוים, או מזמן מסוים, מה שאומר שהפסטיש שלהם עובד היטב.

4. לארקייד פייר יש שני שירים חדשים. כשהאזנתי להם בסטריאוגם, בנסיון נואש אחרון לאהוב את הלהקה הזאת, החלטתי לבדוק מה קורה באיזור ה-Band to Watch שלהם. ההרכב האחרון שמסוקר שם הוא Beige - הרכב ברוקלינאי חדש שמתחיל לצבור לעצמו שם בניו יורק. הביוגרפיה שלהם במייספייס (כן, זו עדיין רשת יעילה עבור מוזיקאים) עמומה ואפילו יומרנית ומעצבנת, אבל המוזיקה החללית שלהם לגמרי מצדיקה את היומרנות. בינתיים ישנם שישה שירים להאזנה, כשהמעניין בינהם לטעמי הוא "Gold Swan", וגם "Carrion" המונוטוני והמהפנט. בכל אופן, הם לא נשמעים כלו הרכב חדשה, אלא כמו אנשים עם סאונד מגובש שיודעים בדיוק לאן הם הולכים, ויהיה מעניין לשמוע לאן זה יוביל אותם.