פופ אפ • איך היה בהופעה של Little Dragon?

יוקימי נאגאנו יודעת לשחק אותה. סולנית ופרפורמרית ליטל דראגון - גרופ אלקטרו-פופ שבדי שהגיעו אלינו לסגור סיבוב הופעות ולחגוג עשור לשסק-בר בתל אביב דקה לפני אלבומם השלישי - שאבה אליה את כל אבק הספוטים וסיפקה לאורך כל ההופעה פריימים חמים לצלמים.

אחרי הופעת חימום של קומפיוטר קאמפ, שסגרה היטב את הפינה (ייססאר הישראלים פוגשים את פאשן פיט הישראלים לקפה), בחולצת טוניקה סמי מנומרת (שנרכשה פה בעיר!), טייטס, ז'קט נצנצים וסניקרס תואמים, קישטה נאגאנו את הבמה של הבארבי כשהיא מאובזרת עם החברים  מהבית: אריק בודין, המתופף שדפק חיוכים לכל הכיוונים, פרדריק וואלין, הבסיסט שג'ינגל בין בס לפרקשנס, והקלידן והקונטרולר הפעלתני האקן וירנסטרנד שלמען האמת ייתכן ומשך אליו הכי פחות אש (אולי בגלל המיקום הצידי וחומת הקלידים שהסתירה אותו). עם זאת, אם בחיים גוד איז אה די.ג'יי, אז בהופעה הזו וירנסטרנד היה השליח של אותו האלוהים, שמטרת העל היחידה שלו הייתה להכתיב את הקצב ולהקריא את הגרוב כאילו החיים שלו תלויים בזה.

חובבי מסיבות אלטרנטיביים

הצליל החד והנוקב שבקע מהתיבה הסינית עליה הקישה יוקימי, סימן את האות ל-A New, השיר הראשון מהאלבום השני והנפלא של הדרקונים. "כל כך טוב להיות פה בתל אביב. אנחנו רוצים לנגן עוד שיר, זה בסדר?", ביררה יוקימי (לא פעם) עם הקהל בנימוס אירופאי קיצוני על גבול הביישני. הקהל, שמבין עניין, קורא את מה שקורה היום בפופ האלטרנטיבי והגיע לטבול אוזניים בסאונד מתקדם ולהישטף בקול הסול הראשוני של יוקימי, הריע לה. אחרי Looking Glass מתוך Machine Dreams, אותו אלבום מוצלח מ-2009, יוקימי שוב ביקשה רשות לנגן חומרים "ישנים יותר", מהאלבום הראשון שקדם לשני בשנתיים. אז כבר הקישה על סטנד פדים תופים צבעוני ומנצנץ שנראה כמו סט איפור מוגדל, אחר כך היא תעבור לפעמוני הפרקשנס ומשם היא תחבור לבודין ותיתן לו יד עם המצלתיים. בדרך היא לא מפסיקה לזוז ולרקוד בחצי תיאטרליות סקסית, חצי ילדת טבע ריינבואיסטית שמתאמנת על תנוחת 'ליטוף כנף הציפור' בתאי-צ'י. זה עובד לה.

ואז הגיע My Step, אולי הלהיט הכי חזק שלהם, שהעלה את הערב פאזה אחת למעלה. אם זה לא היה ברור עד עכשיו: ליטל דראגון זו להקה חובבת מסיבות. הצליל הרקיד והמרקם המלא והאוורירי שלהם פינה מקום לארבעתם ואפשר לכל אחד מהם להתבלט בלי להקטין את האחר. בזמן שהעניין הוסב לתיפוף הגמיש של בודין למשל, וואלין הציע את מיטת הקונטרולרים של וירנסטרנד בציפת בס פלאפית, ובשביל הרומנטיקה, השירה של יוקימי פיזרה מעל לכל אלה פרחים בצבע הזהה ללק שמשחה את ציפורניה - כתום מארקר.

כבוד במגרש הביתי

משחקי התאורה הלמו את ההופעה והסאונד החניף לה. הבארבי היה בתפוסה אידיאלית שאפשרה לכולם ספייס להתנועע ברכות ובחופשיות, כמו שהאביב הישראלי מתכוון שכולם יתנועעו כשהוא כאן. הביצוע ל- Blinking Pigs, הקטע האחרון לפני ההדרן יישר קו לאותם גבהים אפ-טמפואים עם טפטופים דאביים, תודות לקרוסים האינסטרומנטליים משני צדדיו. ליטל דראגון לא נרגעים והקהל בהתאם, גומע כל טיפת גרוב וכמעט בולע את יוקימי.

Feather היה הקטע הראשון מבין שלושה בהדרן, שהבהיר למי שעדיין לא הבין שבתל אביב סיטי מנגנים את המוזיקה הטובה בעולם. פתאום, כשמגיעה אלינו להקה כל כך מעניינת בזמן אמת, שמרוב רלוונטיות מהבהבת "אפדייט", אנחנו מרגישים שמישהו שומע אותנו. ההופעה של ליטל דראגון אמש בבארבי היא חלק מתהליך התפכחות מוזיקלי איטי שקורה בעולם מאז המצאת המייספייס: כשאמריקן איידול משריצה כוכבים נולדים מצד אחד, ופסטיבלי מוזיקה אירופאים עמוסים כל טוב מהצד האחר, למה לא להנות מההיצע האיכותי שמסופק במגרש הביתי. יותר קל"ב מזה?

Little Dragon, שני 23.5, בארבי ת"א