כרטיס אדי • איך האלבום החדש של ארט ברוט?

ארט ברוט הם להקה שעושה למבקרי מוזיקה חיים קשים. זה לא שהם מוציאים יצירות מופת גדולות מהחיים שמשאירות את הכותבים מלאי יראה מחשש שיפרשו אותן לא נכון. ממש לא. הם נגישים לחלוטין, ישירים לחלוטין, ועושים בדיוק את אותו הדבר כבר ארבעה אלבומים ברצף. וזה בדיוק מה שהופך את הכתיבה עליהם לקשה כל כך. מה עוד יש לומר על אדי ארגוס שלא נאמר? כולם כבר יודעים שהוא לא סרקסטי, אלא רציני לחלוטין (רוב הזמן). כולם כבר יודעים שהוא משתמש באירוניה פשוט כי זה כלי שמשקף את התקופה שהוא חי בה, והוא מוזיקאי שאי אפשר להפריד מהתקופה שהוא חי בה. אבל בעצם, אדי ארגוס הוא סתם בחור. קצת חסר בטחון, חכם מאוד אבל לא בקטע מאיים, אוהב תרבות פופולרית אבל גם קצת מאוכזב ממנה. סתם בחור.

באלבום החדש, "Brilliant! Tragic!", ארט ברוט חוזרים לעבוד עם פרנק בלאק, שהפיק גם את אלבומם הקודם והמעולה - "Art Brut vs. Satan". ארגוס סיפר שהפעם היה להם יותר זמן באולפן, ושבלאק אפילו לימד אותו לשיר. זה לא מפתיע, כי ארגוס שר על האלבום הזה בצורה מאוד דומה לבלאק - הוא כמעט לוחש, והקול שלו הופך למחוספס מעט וצרוד כשהוא לא צועק כהרגלו. אבל זהו לא החותם היחיד שבלאק השאיר על האלבום הזה. ההפקה שלו ניכרת מאוד ובולטת בהרבה מאשר באלבום הקודם. כל מי שעוקב אחרי קריירת הסולו פוסט-פיקסיז המצוינת של בלאק, יזהה מיד את הסאונד שלו. אחרי שלושה אלבומים מאוד ארט-ברוטיים, זה דווקא עושה להם טוב. מפיק אמנם לא אמור להשתלט על סאונד של להקה, אבל ההתמסרות של ארט ברוט לבלאק במקרה הזה מרעננת ונותנת זוית קצת אחרת לשירים.

קצת פחות כועס, קצת פחות מתוסכל

הרענון הזה מהותי, בגלל שסימן ההיכר המרכזי והחשוב של ארט ברוט - המילים - איבד מעט מהחדות שלו. ארגוס כועס קצת פחות על הרקבון התרבותי, לכן הוא כבר לא כותב שירים כמו "Demons Out!" ההמנוני. הוא גם פחות מתוסכל מחוסר ההצלחה עם נשים (בכל זאת, יש לו חברה ממש שווה), אז הוא כבר לא כותב שירים כמו "Emily Kane" או "Rusted Guns of Milan". זה לא שאין כאן ניצוצות מהחדות הזו, הם פשוט כבר לא בהכרח מילוליים. ב-"Sealand", למשל, ישנם זמזומים של המלודיה האיומה של "Big Big World", שיר של איזו זמרת-להיט-אחד משנות ה-90. אין סיכוי שארגוס אוהב את השיר הזה, אבל הוא מוכן לקחת את הסיכון ולהכניס מלודיה מחורבנת לאלבום שלו רק לשם הבדיחה, או הביקורת, או סתם כדי להראות איך בידיים הנכונות, היא יכולה להשמע אפילו יפה. ואכן, השיר מספיק טוב כדי להחזיק אותה, כך שמי שלא מכיר את המקור בכלל לא ישים לב שמשהו לא בסדר.

הדבר החשוב ביותר לזכור לגבי ארט ברוט הוא שאדי ארגוס מעולם לא התיימר להיות מוזיקאי מחונן. הוא פשוט עושה את מה שהוא עושה ושומר את זה אמיתי, יותר מכל ראפר שמנפנף בסוואג שלו. לכן, לאלבום של ארט ברוט צריך להכנס בלי ציפיות מיותרות. הם לא הולכים "להתפתח". הם לא הולכים לכתוב שיר אוניברסלי כמו "יום הולדת שמח" או את השיר שיגרום לישראל ופלסטין להסתדר. הם יעשו את מה שהם עושים, וימשיכו להוציא עוד מאותו הדבר הטוב.

"!Art Brut - "brilliant! tragic