"לעולם לא נופיע עם פלייבק"

אלו שנים נפלאות לפופ השבדי: הגל האחרון של הרכבים ומוזיקאים מסקנדינביה - שעלו על ה"צופן" של איך-פופ-אלקטרוני-אמור-להישמע-היום - הצטייד ברעננות, קאטינג אדג', סטייל אייטיזי ובמצב רוח פיזוזי במיוחד.  הלוא, מבחינה לא מסחרית, להקות כמו צייגייסט, רויקסופ ודה נייף, וזמרות כמו רובין וליקי לי, לא סופרים את כל הגאגא-פופ שהולך היום ונערם בתחנות הרדיו, והם אלה שמצדיקים את הפער שבין איכות לסיטונאות, או בין שיק לשוק, אם תרצו.

 

אם פישלתם ועוד לא יצא לכם לשמוע על השיק השבדי הבא שיבקר בארץ, זו ההזדמנות: אחרי שקיבלה הזמנה אישית מדיימון אלברן להתארח באלבום של הגורילז, והצטרפה לחוג החברים הקרובים של דייב סיטק, ועוד לא נגענו ביחסים הרומנטיים שהיא מתחזקת עם חוזה גונזאלס, יוקימי נאגאנו (29), הסולנית של חבורת האלקטרו-פופ השבדית ליטל דראגון, לא עוזבת את העיר. רחוב המלכה בסטוקהולם והמים הרבים בה לא הצליחו לכבות את האהבה של חברי ליטל דראגון לעיירת הולדתם המנומנמת בדרום ארצם; כי מי צריך יותר מכימיה מוזיקלית בין ארבעה חבר'ה שפועלת עוד מימי התיכון. יותר מזה, מי צריך את התל אביב של שבדיה כשאפשר להסתגר בסטודיו כל היום, להכניס את הנשמה לתוך סינתפופ ולהדליק חצי עולם. רגע לפני שהם ממירים את שכבות הבגדים לגופייה וכפכפים ונוחתים להופעה אחת בישראל, נאגאנו נתפסה לראיון סלולארי על הקו שבין קופנהגן לאמסטרדם.

איך עובר עליכם סיבוב ההופעות לרגל האלבום השלישי?

"אנחנו כרגע בקופנהגן, זו תהיה ההופעה השלישית של הטור, ואנחנו מאוד מתרגשים. מכאן נמשיך לאמסטרדם וההופעה האחרונה שלנו בסיבוב תהיה בתל אביב. האלבום החדש נקרא Ritual Union והוא יהיה שונה משני האלבומים הקודמים, יותר אקספרמנטלי - שירי סול-פופ עם וייב חלומי".

 

סצנת הפופ האלקטרוני בשבדיה מבעבעת - הפייבוריט שלי הם צייגייסט, דה נייף, רובין וליקי לי - זה האוויר הקריר שמחדיר לסאונד השבדי עדכנות חמימה?

"אולי אנשים בשבדיה מושפעים זה מזה ומקבלים השראה, אני באמת לא יודעת. אני חושבת שדה נייף הם פנטסטיים ואני אוהבת את מה שליקי לי עושה".

 

בהפקה מורכבת של אלקטרוניקה וכלים חיים השירים בהופעה שונים לגמרי מהאלבום. כלומר, הם חד פעמיים.

"כן, בלייב אנחנו מנסים לשנות את השירים כל הזמן. מאוד חשוב לנו להישאר פתוחים כדי שדברים יקרו מעצמם ובצורה ספונטנית. מאחר ומדובר בכמות נאה של סינתיסייזרים, אז אנחנו משנים ומשתנים, גם כדי שזה לא ירגיש מכני ובעיקר כדי לא להשתעמם בהופעות".

 

ההופעה האחרונה של בלונד רדהד בישראל קפאה על הבמה עם פלייבק.

"לעולם לא יהיה פלייבק, או איזשהו ביט מוקלט בהופעה חיה שלנו. אנחנו משתמשים בסינתים, סינת-בייס, פרקשנס ותופים - והכול חי ונושם".

 

 

הקול שלך מביא את הסול למוזיקה שלכם. הרבה אנשים חושבים - בגלל השם, ליטל דראגון, שאתם וואן וומן בנד - מי אחראי על המילים ומי על השאר?

"אני כותבת את כל המילים ואת המלודיות, מדי פעם הבנים מחווים דעה, אבל הם בעיקר אחראים על העיבודים וההפקה. הסטודיו שלנו ממוקם בגות'נברג, היכן שאנחנו גרים - עיר קטנה ושקטה שלא קורה בה הרבה. בדרך כלל יש לנו איזושהי התחלה של שיר, כמו ביט או חלק מלודי, אני מקשיבה לפעמים שוב ושוב עד שאני מוצאת רעיון למילים. כשיש לי רעיון אני מקליטה את המילים ואת המלודיה. אנחנו מבלים את רוב היום בסטודיו ומצטברים לנו המון חומרים, מה שנראה לנו אנחנו שומרים וגם נפטרים מלא מעט חומרים".

 

איך אתם יודעים שכתבתם שיר - בעברית אומרים בנזונה, הכוונה לשיר הכי טוב. אתם זקוקים לאישור מהמעריצים, או שאתם יודעים את זה לבד?

"אנחנו בהחלט מרגישים לבד כשאנחנו חושבים ששיר הוא טוב. לפעמים צריך לתת לשיר זמן שיחלחל כדי להבין שזה זה, ואז אנחנו מגבירים את הווליום ומכבים את האורות, מאוד מתרגשים ויודעים שעכשיו עשינו משהו ממש טוב".

 

כמו My Step.

"בדיוק. אחרי שהוספנו ל-My Step את הבאס ליין הרגשנו שעשינו את זה".

 

באלבום השני שלכם Dreams Machine חידדתם את הסטייל, יש הבדל בין שני האלבומים.

"יש הבדל גדול בין שני האלבומים. האלבום השני הוא יותר דאנס ואפ-טמפו. אחרי האלבום הראשון, שאגב, עדיין מייצג אותנו ואני אוהבת אותו בצורה שונה, החלטנו ללכת לכיוון יותר שמח ורקיד, כדי שהשירים לא ישכיבו אותנו לישון".

 

איך היה לעבוד עם דיימון אלברן (גורילאז) ודייב סיטק (טי וי און דה רדיו, מקסימום בלון)?

"היה נהדר! דיימון יצר איתנו קשר והזמין אותנו לסטודיו שלו בלונדון, מאוד הוחמאנו. חיממנו את טי וי און דה רדיו בטור שלהם לפני כמה שנים ומאז אנחנו שומרים על קשר קרוב. דייב חבר יקר שלנו, כשאנחנו באל.איי אנחנו מתארחים אצלו ומבלים יחד".

 

יש שיתופי פעולה עתידיים מעניינים?

"כן, באלבום הקרוב של רפאל סדיק, זמר סול ארנ'בי אמריקאי, אני תורמת את קולי. ועם הרכב בשם סבטרקט הקלטנו סינגל שיוצא ממש בימים אלו".

 

אתם חברים מהתיכון. זה מקל על העבודה שלכם יחד, בדיחות פנימיות וכולי?

"יש לנו הרבה בדיחות פנימיות, יותר מדי, את לא תביני. כשמדובר בחברים טובים וחברי ילדות, יותר נוח לכתוב מוזיקה ולהיות כנים אחד עם השני. כשיוצרים יחד כקבוצה מאוד חשוב להרגיש קרובים זה לזה, אז כן זה מקל".

 

יש לכם מעריצים בכל העולם. את יכולה למצוא מכנה משותף ביניהם, פרט לעובדה שהם כולם אוהבים מוזיקה עכשווית?

"לא בהכרח. הקהל שלנו מאוד מגוון; משוחרי היפ הופ, דרך היפסטריות צעירות ועד אנשים מבוגרים יותר - אין טייפקאסט אחד".

 

איזו מוזיקה את שומעת בימים אלו?

"אני שומעת המון האוס - מינימל ודרום אפריקאי. הרבה אייטיז וסול ופאנק, כמו אלכסנדר אוניל, שריל ופרינס. מהחדשים אני מאוד אוהבת את קאריבו ודה נייף".

 

על להקות אינדי ישראליות שמעת?

"לא כל כך, אבל לפני שנתיים הגעתי עם אריק בודין, המתופף שלנו לתל אביב עם חוזה גונזאלס להופעה אחת. קיבלו אותנו מאוד יפה, עשינו חיים ואנחנו שמחים לחזור".

 

סגנון הלבוש שלך מגיע עם הסגנון המוזיקלי, או שאת רואה סטייליסט?

"האהבה הכי גדולה שלי אחרי מוזיקה היא לבגדים".