לחסל את הליידי • אין מה לחכות לחדש של גאגא

היום היתה הפעם הראשונה בה שמעתי את שלושת השירים הראשונים ששוחררו מתוך אלבומה החדש של ליידי גאגא, "Born This Way", ברצף. ובכלל, זו היתה הפעם הראשונה בה שמעתי יותר משיר אחד שלה ברצף. זה בסדר, כי ליידי גאגא, כמו לא מעט אמני פופ אחרים - מוצלחים יותר או פחות - היא זמרת של סינגלים. היום גם היתה הפעם הראשונה שהצלחתי לצלוח עד הסוף את הסינגל האחרון "Judas". ניסיתי פעם או פעמיים, אבל פשוט לא יכולתי להמשיך מעבר ל-20 השניות הראשונות. האינסטינקט הראשוני שלי, כך התברר, היה מדוייק. מדובר בשיר המחורבן ביותר ששמעתי עד עתה מליידי גאגא. לפני האלבום השלישי שלה שעומד לצאת השבוע, הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה - ליידי גאגא היא מוזיקאית מחורבנת.

שיהיה ברור - אני מסוגלת להעריך אותה. כלומר מעריכה את האוונגרד, את האופנה, את ההייפ שהיא הצליחה ליצור סביב עצמה. בלי שמץ של סרקזם, ממש מרשים אותי שאמנים שחושבים שהם גדולים מהחיים, מצליחים להגשים את זה רק בגלל האמונה שלהם בעצמם. מרשים אותי גם שמישהי כל כך מוזרה, עם בחירות אסתטיות שגורמות גם לאדם הפתוח ביותר להרים גבה, הצליחה לחדור ללב המיינסטרים ולהפוך לאחת הכוכבות הגדולות בעולם בזמן כל כך קצר. אי אפשר לקחת את זה מליידי גאגא. האסתטיקה שלה אמנם דוחה אותי אישית, אבל אי אפשר להתווכח על כך שהיא לכל הפחות מעניינת.

מייצג אופנה, לא מוזיקאית

אבל גאגא היא רק סך של בחירות אסתטיות ויזואליות, שאין מאחוריהן דבר. ולא, "Born This Way" הוא לא שיר אידאולוגי. מבלי בכלל לדבר על האירוניה בכך שזמרת לבנה, סטרייטית ורזה מטיפה לקבלה עצמית, לא מדובר במסר עמוק. לא שצריך מסרים עמוקים - לכמה מהאמנים המעניינים ביותר בעולם אין אף מסר. שם בדיוק נעוצה הבעיה של ליידי גאגא - כשזה מגיע למוזיקה שלה, היא פשוט משעממת. האסתטיקה הגרנדיוזית שלה תמיד מבטיחה, אבל אף פעם לא מקיימת. אם מביטים על היצור המוזר הזה, מצפים שמשהו יוצא דופן יבקע מפיה, אבל לא. ליידי גאגא עושה פופ פשוט, ישיר ובעיקר מיושן. והכי גרוע - היא לא מצליחה להתחרות מוזיקלית עם שמות גדולים אחרים שפועלים באותה הסביבה - ביונסה, בריטני ספירס, ג'סטין טימברלייק או אפילו ריהאנה (עוד אחת שהתדמית שלה שווה בהרבה מהמוזיקה שלה).

מה שבאמת מפתיע בסיפור הזה, הוא שאף אחד לא מדבר על המוזיקה שלה - לטוב או לרע. ליידי גאגא, בחוכמתה, הצליחה להסיח את תשומת לבו של העולם מהאמנות שהיא אמורה לייצר לסוגי אמנות אחרים. אין לי שום בעיה לקבל את הגאגא כמיצג אופנה אנושי, אבל כמוזיקאית? פחחח. הפעם היחידה שהמוזיקה שלה עצמה עלתה לכותרות היתה כשהואשמה בהעתקה בוטה של "Express Yourself" של מדונה ב-"Born This Way". האם השיר באמת מועתק? זה לא כל כך משנה. לי הוא בכלל עדיין נשמע כמו "Waterfalls" של TLC, אבל הנקודה היא אותה נקודה - הוא חסר השראה. אז נכון, קשה היום לכתוב מוזיקה שלא מהדהדת משהו שכבר שמענו, כי מוזיקאים יש בשפע ותווים ישנם בכמות מוגבלת, אבל העובדה היא שישנם מספיק מוזיקאים שמצליחים ליצור דברים חדשים או לפחות מעניינים בתוך הגבולות האלה.

מוכר לכם מפעם?

הבעיה העיקרית עם שירים ש"נשמעים כמו" היא שהם גורמים לשיר המקורי להדבק במוח במשך שעות, ועושים לו שירות יותר מאשר לשיר החדש. כך, אני מזמזמת כבר שבועות את "Express Yourself", וממש בזמן שאני כותבת מילים אלה, אני לא מצליחה להוציא מהראש את "My Life Would Suck Without You" של קלי קלרקסון, כיוון שההובלה מהבתים לפזמון נבנית שם ממש כמו בשיר "The Edge of Glory" (השוואה שליידי גאגא בטח היתה מתנערת ממנה, שכן מה ליוצרת אוונגרדית כמותה ולזוכה הראשונה של "אמריקן איידול"?). הדבר המדבק היחיד שליידי גאגא שחררה לאוויר העולם הוא ה-"גאגא או-לה-לה" של "Bad Romance", אחד השירים היותר בסדר שלה.

אין ספק שמדובר בחרב פיפיות. אם ליידי גאגא היתה כותבת מוזיקה יוצאת דופן ויצירתית כמו כל מה שהיא מציגה מסביב לה, כנראה שהיא לא היתה הופכת כל כך פופולרית. אם פרסום הוא מה שהיא חושקת בו, ניחא, אבל כשאת עוטה על עצמך גישה אמנותית ומתיימרת להיות פורצת דרך, את חייבת לגבות את זה במשהו. אף אחד כבר לא יקח מליידי גאגא את הפרסום שלה, אז אולי זה בדיוק הזמן להתחיל להשקיע קצת פחות בתלבושות שעשויות מבובות פרווה, וקצת יותר בתוצר שהיא אמורה להשאיר מאחוריה. הרבה אחרי שהעקבים שלה כבר לא יעמדו בגובה הפלטפורמות.