ועדה מסדרת • איך החדש של הביסטי בויז?

קבלו שיעור במיומנות: כשהביסטי בויז עושים את ההוקי פוקי ומסובבים את התקליט, גם בפעם השמינית, הם מנערים אותו היטב. הטריו הניו יורקי-יהודי חזרו עם הפארטי-ראפ הלבן שלהם והביאו איתם, כהרגלם, כיף בערימות, למרות הדרך הפתלתלה והעקובה ממועקה שהם נאלצו לעבור עד הגאולה עם השחרור של "Hot Sauce Committee Part Two". במקור האלבום היה אמור להשתחרר בספטמבר 2009 בשני חלקים או מהדורות - אבל באותה שנה נודע כי אדם יאוק, MCA, חלה, לא עלינו, בסרטן הגרון. הבויז ביטלו מיד את ההקלטות והטורים והודיעו על עיכוב היציאה עד להודעה חדשה, שהגיעה כעבור שנה, במהלך ביזארי מעט במסגרתו החליטה הלהקה לדלג על החלק הראשון ולהוציא אלבום אחד שיכלול את כל השירים ויקרא "חלק 2". התוצאה: סינגלים מהאלבום החדש, כמו "Too Many Rappers" עם הראפר נאס, יצאו לעולם כבר לפני שנתיים. תוצאה נוספת: חלק 2 הוא הראשון החדש.

אבל הבויז לא מסתפקים בצעד הסמי יחצני שהלך להם אז בפוקס. השבוע הם שחררו קליפ מחווה של 30 דקות לוידאו המיתולוגי של "Fight For Your Right", שמקדם את יציאת האלבום וגדוש ברוח השטות הביסטאית, קטעים מהאלבום הנוכחי וכמות מפלצתית של אורחים נחשבים. ככה עושים פרומו. בכלל, יש הרגשה שב-2011 פרומו או טיזר מושקעים  לאלבום הפכו לאקססורי חובה בכל לייבל או אולפן ביתי, למשל טי וי און דה רדיו שהוציאו החודש מגה-קליפ מושקע באורך שעה שלמה שכולל את כל שירי האלבום החדש שלהם.

כבר לא צריך להלחם על הזכות לחגוג

כבר בשמיעה הראשונה של Hot Sauce - שם פחות קומוניקטיבי מהקומוניקטיבי של נינט - מבינים מיד שהיחסים המלוכדים בין השלושה (להבדיל מהסטרוקס) משפיעים על חדוות היצירה וזו משפיעה על התוצר הסופי. Hot Sauce לא בא לחדש יותר מדי, וזה גם לא התפקיד שלו, מה שנקרא בינ ד'ר דאן ד'את - את הטריטוריות המוזיקליות החדשות דאז הם כבר חקרו מכל הכיוונים; על שני דקים של דאבל קאסט, אדם הורוביץ, או Ad-Rock, הביא את הסמפול להמונים כשעוד קראו לזה לופ, והרבה לפני שמישהו בכלל ידע מה זה.

האלבום מורכב מ-16 קטעים שנמשכים 20 שניות, 40 שניות, שתי דקות, או ארבע. לאורך האלבום נשמר פלואו מתוקתק שלא פוחת מכבודו של האחרון והנהדר של הרוטס. הביסטי בויז שומרים על הסאונד שלהם בשבע אוזניים: שרבוטי סינתיסייזר, סיבובי תקליטים, סמפולים ובס תת קרקעי ושמנמן שמסוגל להרים במה. רק תנו לבויז להתיך לתוך ההיפ הופ הצחור עוד נויז ופאנק וגרוב - והכול בסדר, אפשר להמשיך לחגוג, גם בלי להלחם על הזכות. הם גם לא נרתעים מרגעים פופיים, כמו ב-"Don't Play Game That I Can't Win", עוד רגע באלבום שמתגמל בשמחה והרצועה שסנטיגולד דפקה בה כרטיס. "OK" הוא אינטרפרטציה חדשה לאינטרגלקטיק, ו-"Lee Majors Come Again" מתמצת בשיר אחד את התנופה האדירה שהביסטי בויז לוקחים לפני שהם עפים על הבמה. המהדרין שירכשו את מהדורת הדלוקס יוכלו להתפנק ברמיקס של פאשן פיט ל-"Make Some Noise", הקטע שפותח את האלבום.

הביסטי בויז מודל 2011 שמורים היטב ונשמעים נפלא. אז הם נצר לאייטיז ולניינטיז, עשורים מוזיקליים המשולים היום לתקופת התבן. היי, לפחות גל גניבות סמלי הפולקסוואגן פס מן העולם, ולנו יש סיבה מספיק טובה לעוד סבוטאז'.

"Beastie Boys - "Hot Sauce Committee Part Two

>>> מה הילית וולברג חשבה על הקמפיין האינטרנטי לקידום האלבום?