דולי סיטי • איך היה בהופעה של טוויילייט סינגרס?

גרג דולי נצפה אמש בנמל תל אביב יחד עם להקתו הטוויילייט סינגרס, ובניגוד לעברו המיוסר והמסומם, בגיל 46, עשה רושם צלול וסחי מתמיד. זו הפעם השנייה שהטוויילייט מבקרים בארץ לשתי הופעות, לכבוד אלבומם האחרון והחמישי "Dynamite Steps", והסיבוב השלישי של דולי, שהגיע שוב באותה שנה, לפני חמש שנים, יחד עם מארק לנגן בתור הגאטר טווינס.

הטוויילייט עשו כבוד למקום שנותן הכי הרבה כבוד להופעות בישראל - רידינג3 - ועלו לבמה, חמישה חברים עם פערי גילאים, לבושים שחורים ובחולצות מכופתרות. דולי ברך ב"ערב טוב" חפוז וההופעה התחילה עם הקטע הראשון שפותח את האלבום האחרון, "Last Night in Town". באיזשהו שלב מתקדם של השיר התרוצצה המחשבה, שמי בכלל צריך חימום כשגרג דולי בגודל טבעי, ודי גדול אפשר לומר, בא לתת עבודה, ועוד איזו.

מספיק מקום לרקוע ברגליים

לא נמדדה תפוסה מלאה באולם, אבל גם לא הורגש חסר כלשהו בקהל - בדיוק כמו שצריך. לקהל ההומוגני שהורכב מחובבי מוזיקה אלטרנטיבית בני שלושים פלוס היה מספיק מקום לנשום פּר אדם - מה ששחרר, במזל, כל אחד ואחד מעול ההצטופפות וההיאבקות שמגיע פק"ל כמעט עם כל הופעת רוק. אז במקום להלחם על מקומם, כולם התפנו לשיר עם דולי, לשחרר את הגוף, לרקוע ברגליים, לשרוק לצעוק, ובעיקר למזוג דליים של אהבה על החמישייה האמריקנית שמבסוטית על הישראלים ונפעמת מהאביב האביב הזה שלנו.

אז שתי חשמליות - דולי ודייב רוסר, בס - סקוט פורד, תופים - גרג וויזורק, קלידים/קונסולה וויולה לסירוגין - ריק נלסון, והקול הזועק לשמים של דולי, העלו מופע רוק לא בלתי נשכח, אבל ברמה גבוהה מאוד; חווייתי ומחלחל ועם חזון, מהודק וקרוע איפה שצריך, מנומר בכתמי דיסטורשן וצרחות, אבל גם מתחבק עם בלדות פסנתר וויולה לוחשות. ולא מעט פינוקים: דולי, מסתבר, הוא אשף מאש-אפים חיים; הוא לוקח שירים של הטוויילייט ומדביק עליהם חלקי שירים של אחרים. הוא עשה את זה עם השיר "Forty Dollars" כשהלחים אליו את "She Loves You" ו-" All You Need is Love" של הביטלס, ולבסוף חתם את השיר עם מחווה לאאוטקאסט כשציטט אותם: "I'm just being honest". אחר כך הוא עשה את זה שוב כששב לביטלס עם "All You Need" בשיר "Love" מאלבום הבכורה השאפתני של הטוויילייט.

בחירת שירים מוצדקת

גם כמה קאברים עזרו אתמול לתחנת הכוח ברידינג לייצר עוד חשמל, כשהבולט מביניהם ואחד מהשיאים הגדולים של הערב הוא השיר שלמענו האלבום האחרון והמדובר של קניה וסט קיים. דולי קרקס את הצורה ל-"All of the Lights" כשכלא את השיר לתוך בלדת פסנתר שהסתפקה בריף גיטרה וויולה בלבד. את "Too Tough to Die" דולי החליט לסרס ושר אותו בלי מיקרופון - אקט שדווקא מינף את ההופעה ופילג את הקהל לשניים: אלה שצעקו "שששקט" ו"לא שומעים", ואלה שפשוט צעקו.

בחירת שירים מוצדקת

במהלך ההופעה, דולי עלה עם הגיטרה, ירד לפסנתר, ושיחק עם המנעד הקולי ההיסטרי שלו בלי יותר מדי מאמץ, כשמאחוריו קולות המשנה של נלסון, וויזורק ורוסר מגבים ומשדרגים אותו. בכלל, לחזות בוויזורק רב להנאתו עם התופים ואת נלסון הופך את הויולה לויברציה, אלו מראות מלבבים בפני עצמם. בחירת הסט-ליסט מכל חמשת האלבומים הייתה מוצדקת, אם כי השירים החדשים מלוכלכים ומטושטשים יותר מהישנים, שניחנים בבהירות מלודית ובדקויות של רגש, כמו "King Only", השיר המנצח של הלילה הזה ושל הטוויילייט באופן כללי.

זה רק נראה שדולי הביע עניין לקראת הסוף, לפני ההדרן, כששאל מי נהנה ומי בא מחר. למעשה, הלילה הזה דולי הצטיין ביצירת קשרים אינטימיים עם כל מי שנכרך אחריו והרעיף עליו חום ואהדה, כולל העוזר-במה. היכולות הפרפורמריות שלו, האינטליגנציה, המודעות העצמית, הנחישות והחשק לאכול את החיים כמו שהם, נותנים פור עצום ליוצר ומוזיקאי כמו דולי, שמסוגל להסתכל למעריצים בעיניים ולראות את עצמו דרכם, גם כשהוא נשפך לים.

Twilight Singers, רידינג 3 בת"א, שבת 16.4

הטוויילייט סינגרס יקיימו הופעה נוספת היום, ראשון 17.4, בשעה 21:30