טלוויזיה במיטבה • איך החדש של טיוי און דה רדיו?

1. Second Song >>> האור הראשון, עלות השחר, בהשאלה לשם האלבום. בוקר, הזמן הבתולי של היום. טי וי און דה רדיו מתעוררים אל אלבומם החמישי כמו אל יום חדש - לאט. ההתחלה של השיר מקבילה לרגעי היקיצה; שמיכה דקה של קלידים, כריות רכות של תופים. הסולן המוביל, טונדה אדבימפה, מגדיר לעצמו את היום, משתדל להסיר מעליו את שגרת הטרדות ולהתמקד במה שחשוב באמת - הפרטנר שאיתו אנחנו חולקים את החיים. תכלס. בסי-פארט הקצב מתחיל לעלות, ובפזמון נכנס קיפ מאלון, הסולן השני עם קול הפלצט, ועולה גבוה גבוה בסולם. דיסקו-טיים. הדיאלוג בין השניים הוא אחד הנשקים הקטלניים שיש לטי וי און דה רדיו בארסנל. איזו פתיחה פנטסטית. Nine Types of Light, מתחילים עכשיו. להאזנה לשיר

2. Keep Your Heart >>> ממשיכים בקו הרומנטי עם מלודיה נגישה. השירה אקסטאטית לסירוגין, סירנות בוקעות ברקע, גיטרות מגרדות את פני השטח ונסוגות. "כשהעולם יתפרק / איך אשמור על ליבך?"/ שלוש שנים אחרי שהפציצו את העולם עם אלבום בומבסטי, בגיל שלושים ומשהו, טי וי און דה רדיו עושים מה-בא-להם, והם עושים את זה נכון. להאזנה לשיר

3. You >>> "את היחידה שאי פעם אהבתי". אלה לא מילים של יוסי גיספן. טי וי און דה רדיו מפלרטטים פה עם הפופ והסול, ומתענגים על הרגעים האינטימיים והיקרים של החיים. למה? מפני שהם עלולים להעלם בכל רגע. להאזנה לשיר

4. No Future Shock >>> מגיעים לשעות הצהריים, אור השמש מתחיל לקדוח - התופים של ג'ליל באנטום מתגברים והאנרגיות מתחילות לעלות. טי וי משתוללים במגרש הביתי שלהם עם הרוק השחור המזוהה, בלי להיכנע לנוסחאות. אדבימפה, עם הסכין בין השיניים, דוקר את מיתרי הקול שלו ואלה מתחילים לדמם: "שייק איט / כאילו שזה סוף כל הזמנים". נקודה באלבום שמבשרת על עוד כמה הסתעפויות מפתיעות בהמשך, כמצופה מאחת הלהקות החזקות בעולם. להאזנה לשיר

5. Killer Crane >>> האור הנוגה המקביל ל-"Family Tree" מהאלבומאסטר, "Dear Science". אתנחתא עם בלדת פולק פסיכדלית ולא אופיינית. וההארה של מאלון: "הטרנספורמציה שבבדידות". המפיק והגיטריסט, דייב סיטק על הבנג'ו, ואיכשהו זה עובד. טוב נו, סיטק, מה לא עובד אצלו. להאזנה לשיר

6. Will Do >>> החומר הפעיל של טי וי ישפיע ככל שתצרכו אותו יותר. בזמן שמקדישים עוד האזנות ומגייסים סבלנות ודריכות, הקסם פועל: כל שמיעה חושפת רכיב נוסף בטקסטורה המוזיקלית העשירה שלהם. טי וי פשוט לא מפסיקים לאתגר את עצמם. הסינגל "Will Do" הוא דוגמא קלאסית, ואחד משירי האהבה הנפלאים של הלהקה שהולכת כמה צעדים קדימה; "הלב לא עובד לפי חוקים ולאהבה יש צרכים משלה". כמו ששמתם לב, המחאה החברתית-פוליטית מאלבומים קודמים דעכה וטי וי מפנים מקום לעניינים שבינו לבינה. להאזנה לשיר

7. New Cannonball Blues >>> הרוק, הFאנק והתיבול האלקטרוני. אם מחפשים מוצאים כאן השפעה גרובית ממקסימום בלון, הפרויקט-צד של סיטק משנה שעברה, ובכל זאת, מבחינה סגנונית זה הספציאליטה של טי וי. מצד אחד, הטחת הראש מתבקשת, מצד שני, וואהו, האיברים הנכונים מנוענעים. Fאנקי-טיים. עכשיו לכו תשלבו. להאזנה לשיר

8. Repetition >>> הקטע הקודם סימן את מקבץ ארבעת השירים המתכתיים של האלבום, שגם נועלים אותו. ב- "Repetition" טי וי מפעילים יותר כוח ועולים עוד מדרגה. זו הנאת פוסט-רוק מובטחת. שוב, סי-פארט באורך הגלות, אבל עסיסי ומדויק ומכין את הקרקע לדבר הבא; פזמון של משפט בודד, לקוני חד ומתפרץ - "My repetition is this!". להאזנה לשיר

9. Forgotten >>> הנה מה שהחבר'ה מברוקלין חושבים על לוס אנג'לס: זהו שיר אעלק-הלל לבורלי הילס, ועם המרירות-מתיקות הזו טי וי מטפסים עם המאזין, מבחינה מלודית, אל אחת מפסגות האלבום. טקסטואלית, הנימה עוקצנית - אדבימפה שר על התרבות האזוטרית והעיסוקים היומיומיים התפלים, שהולכים עם סאטלה של אחר הצהריים קיצי; "מה נלבש / ומי בא לארוחת הערב"? השריקות שממלאות את הדקה האחרונה של השיר, הן הגדרה חדשה - מאז השריקות של אנדרו בירד ב- Oh No - לרגעים קטנים של אושר. להאזנה לשיר 

10. Caffeinated Consciousness >>> הרצועה המקבילה ל- "Dancing Choose", מהאלבום הקודם. אם טי וי התחילו את Nine Types בצעדים נינוחים ובשקט יחסי, אז כיאה לאסתטיקה שבה הם מצטיינים, השיר האחרון - האור קולי - מסתיים ברעש איום ונורא. ככה, אגב, גם כדאי למות. להאזנה לשיר

>>> וזה מה שחשבנו על האלבום כולו, בגרסה המודלפת