פותח ג'ירה • איך היה בהופעה של הסוואנס?

"אני לא הליצן המזדיין שלכם" אמר אתמול מייקל ג'ירה, סולן להקת הסוואנס, לקהל בבארבי, לקראת סיום השעה השנייה של ההופעה הראשונה שלהם בארץ. "ואני לא ג'וק בוקס אנושי" הוסיף, ושאגות הקהל בתגובה הטביעו את הקולות הבודדים שביקשו מהלהקה לנגן חומרים ישנים. "אנחנו מנגנים מה שאנחנו מנגנים" הוא סיכם, והוביל את הלהקה הותיקה שלו לתוך עוד סימפוניית רעש מחרישת אוזניים.

הסוואנס, שהתחילו לפעול בניו יורק בשנת 1983, יצרו מהפכה במוזיקה של שנות השמונים עם הסאונד המחוספס וחסר הרחמים שלהם. קראו לזה נו ווייב, פוסט פאנק, אינדסטריאל, מטאל, אינדסטריאל מטאל, ועוד אינספור תתי ז'אנר אזוטריים. מה שזה לא יהיה, הסוואנס עשו את זה כ-15 שנה לפני הפירוק שלהם בשנת 1997, הם עושים את זה שוב ומאז שהם התאחדו לפני כשנה, והם עושים את זה מצוין. הם איטיים, הם חופרים, הם כבדים, הם רועשים, ויש להם כוח התמדה.

ריפים של בלוז, מועצמים לווליום מפלצתי

הסוואנס הם לא חבורת מטאליסטים מגודלי שיער עוטי עור שחור ומנוקבי גבות. ולמרות שהם ניו יורקים, הם נראים יותר כמו להקת קאנטרי גותית מדרום ארה"ב. אבל המוזיקה שלהם, שמתאפיינת ברפטטיביות שלא מרפה, מזכירה יותר דווקא את הריפים החוזרים על עצמם של הבלוזיסטים הוותיקים ביותר, מועצמים לווליום מפלצתי.

גיטרה, בס, שתי מערכות תופים, פעמונים צינוריים, צפצפה, קלרינט, קיבורד, וקולו העבה של ג'ירה, שנוטה לגלוש לכיוון הצרחה, התערבבו זה בזה בעירבובייה הסונלית שמילאה רוב הזמן את חלל הבארבי. אבל למרות התחושה הקקופונית, הסוואנס עבדו ברצינות של מדענים, והיה ברור שהם מכירים טוב מאוד את הכלים שלהם. הבסיסט, שעמד בגבו לקהל רוב ההופעה, ידע בדיוק באיזה רגע הופך הצליל העבה שהוא מפיק לרטט שמרעיד את הברכיים של הקהל. הנשפן ידע טוב מאוד כי אם לוקחים קלרינט ומכפילים אותו בהר של מגברים, האפקט על עור התוף יהיה פרמננטי. רבים בקהל, וגם על הבמה, השתמשו באטמי אוזניים. הם ידעו מה הם עושים.

רגעי השיא הגיעו כשג'ירה נכנס לטירוף שלו: "ישו, רד לאדמה" הוא זעק בידיים מורמות לאוויר, והבארבי הפך סביבו לכנסייה אפלה מאוכלסת ביהודים כופרים. ידיו של ג'ירה רעדו באויר, הוא ירק על עצמו, סטר לעצמו, צרח והתעוות, כאילו היה מטיף בקהילת רדנקס שנכנס לאקסטזה דתית. בין אנקה, יללה, צרחה, ושאר סוגי השתלחויות מוזיקליות, ג'ירה נראה כאילו הוא מרגיש בבית בעודו מכין את הלהקה לפיצוץ המונוטוני הבא.

המוזיקה של הסוונס תמיד התאפיינה באגרסיביות. הם תמיד היו סמן קיצוני של רעש, עוצמה וכעס. הם היו הלהקה שכל הפנקיסטים, כל להקות הנויז, וכל להקות המטאל היו מקשיבים לה בשביל לקבל השראה, בשביל ללמוד איך להיות הכי חזקים והכי מפחידים. כל מי שהיה בבארבי אתמול, הבין בדיוק למה הם זכו למוניטין הזה.

הסוואנס, הבארבי בת"א, שלישי 12.4