נערות רוק • איך אלבומי הבכורה של תמי פדרמן והגר רוה?

הגר רוה היא אישה של מילים. בתור עורכת ספרותית, היא כבר יודעת היטב איזה הבדל גדול יכולים לעשות נקודה, פסיק או סימן קריאה. כשהיא כתבה את הטקסטים לאלבום הבכורה שלה, "חפצים אחדים והלכתי", ניכר שהיא השקיעה בכל פסיק ומינוח. כשבשיר "ביקור הגברת השחורה" כבר במשפט הראשון מופיעה ההטיה השגויה "אתפגש", ברור שזה לא בא מטעות, אלא הוכנס ושונה בדיוק לצורך אותו משפט.

אבל ההבדל בין שירה נהדרת לזמרה נהדרת הוא רב, ולעיתים לא משנה כמה המילים מרתקות, אם המוזיקה רעה גם ביאליק יהיה בלתי שמיע. לכן חברה רוה בדיוק למוזיקאים שהולמים את קולה, את סגנון השירה שלה ואת סגנון הכתיבה שלה. תחילה היא החלה לעבוד עם יפעת נץ, אקסית המכשפות, לאחר מכן חברה לעובד אפרת, מפיק מוזיקלי שעבד עם אמנים רבים, החל מנוער שוליים ועד אהוד בנאי, וליובל קיינר, המתופף לשעבר של זקני צפת. סוג של אולסטארס של הניינטיז-רוק הישראלי.

אחרי שמיעת אלבום הבכורה שלה, ברור שהיא פעלה נכון. ראשית בולטת ההשפעה הברורה מהמכשפות, גם בקול הנשי הדומיננטי וגם בקיצוב השירה שמזכיר את ענבל פרלמוטר. יחד עם עובד אפרת, שהשאיר חותם דומיננטי למדי, היא מוצאת את הטון המדויק עבור השירה, ולמרות ששומעים שהשירה לא באה לה בטבעיות, היא נשמעת נהדר.

חסר בארץ רוק נשי עוצמתי, כזה שלא מפחד לחרוק כשצריך, לכתוב באופן אמיץ יותר ולגבות את כל זה בגיטרות מייללות. הגר רוה מצליחה להיות גם וגם. הבחורה הבועטת והלוחשת, הרוק העוצמתי והעדין, החיבור למוזיקת העבר והדרך החדשה. ההגשה הכנה, יחד עם המוזיקה המשופשפת, הופכת את האלבום הזה לנהדר, ומציב אותה כקול הבא של הרוק הנשי בישראל.

הגר רוה - "חפצים אחדים והלכתי"

***

לפני מספר שנים כתבה תמי פדרמן להיט. "תמיד איתך", שהפיק עבורה די.ג'יי יהל, נטחן בתחנות הרדיו והיה להיט מצוין שפתח עבור תמי דלתות רבות. לקח לה כמה שנים, אבל עכשיו היא מוציאה סוף סוף את אלבום הבכורה שלה, מכה בברזל כאשר הוא כבר קריר. למעשה תמי מנסה בעצמה לקרר את הברזל שהשיק את הקריירה שלה, כשהיא הולכת בכיוון אחר לחלוטין מאותו להיט.

"תמיד איתך" היה טראק ששילב בין העולם האלקטרוני שממנו בא יהל, לבין הקול המתקתק של תמי, והיה שיר פופ מצוין שעבד היטב גם בהופעות של הדי ג'י הבינלאומי, אליהם הצטרפה תמי עקב הצלחת השיר. כשלאלבום הבכורה שלה היא לקחה את אסף אמדורסקי לתפקיד המפיק, לכולם היה ברור לאיזה כיוון צפוי ללכת האלבום. אמדורסקי, על אף שנודע בעצמו כמי שיודע לשלב בין האלקטרוני לרוק ולפופ, החליט להפר את הציפיות, ובחר לקחת את האלבום לכיוון מינימליסטי יותר, לזנוח את הסאמפלר לטובת צלילי נבל וכינור.

התוצאה לא עושה עם תמי חסד, שכן על אף הקול העדין אף השברירי שלה, השקט שבאלבום דומיננטי מדי, עדין מדי. כשב"תמיד איתך" היא הצליחה לצעוק את השמחה שלה, באלבום הזה היא מנסה ללחוש אותה, והתוצאה עדינה מדי. דבר נוסף שאותו שקט מיצר, הוא דגש על המילים של תמי, צעד שגוי במקרה הזה.

פדרמן מנסה לכתוב באופן נקי, ישיר, אבל התחושה שנוצרת היא בעיקר ילדותיות ונדושה לפרקים. שיר כמו "את מי שאת" לא עומד בסטנדרטים ראויים ליוצרת בוגרת, אלא לבת 17 במקרה הטוב, וזה חבל כי הלחן והשירה נהדרים. דווקא בשלושת השירים האחרונים שבאלבום, אלו שמושרים באנגלית, ניתן להבחין בפוטנציאל האמיתי של פדרמן, כשגם השירה שלה וגם הליריקה מרגישים טבעיים הרבה יותר.

תמי פדרמן - "תמי פדרמן"