קאונטרי קלאב • המלצות מוזיקה לסוף השבוע

1. שיתוף פעולה כזה לא קורה בכל יום, ומחייב התייחסות - כריס טיילור מגריזלי בר, טווין שאדו וסולנג' נואלס (לנצח אחות של). השלישיה הזאת הקליטה שיר בשם "Kenya" עבור קרן של קוקה קולה שעוסקת בעזרה למדינות אפריקה, בעיקר בכל הנוגע לאספקת מים נקיים. אז המטרה טובה, אבל השיר? לא מה שהייתם מצפים משלושה שמות כל כך גדולים. הנוכחות של טווין שאדו ניכרת כאן הרבה יותר מאשר תו ההיכר הכל כך דומיננטי של כריס טיילור. הבעיה היא שסוג ההפקה הזה לא מתאים לסולנג', שאחרי הכל, ניחנה בקול סול/אר אנ' בי בדיוק כמו אחותה, וכשהיא מרפרפת בתוך בליל המוזיקה ולא משתמשת בו במלוא כוחו, הוא פשוט נעלם. זה חבל, כי הענין שלה באינדי וההתעקשות שלה להתרחק מכל מה שעשוי לגרום לה להראות כמו חיקוי זול של ביונסה הם דברים נפלאים, אבל המוזיקאים שעובדים איתה חייבים לקחת בחשבון שלא מדובר בבחורה לבנה כחושה א-לה דירטי פרוג'קטורס, ולהתאים את ההפקה אליה, לא להיפך.

2. ואם אנחנו כבר בענין של טווין שאדו, השבוע עלה לרשת רמיקס שלו ל-"Born This Way" של ליידי גאגא. עם כל הכבוד לגאגא, היא צריכה לנשק את כפות רגליו, כי הוא הפך את הקטע הטרחני הזה שנשמע כמו יותר מדי שירים מוכרים אחרים למשהו די מגניב. זה לא מדהים, כי השיר המקורי לא מדהים, אבל ללא ספק מדובר בשדרוג די מעניין.

באותה הגזרה של אינדי שפוזל למיינסטרים, איירון אנד וויין ולהקתו נותנים בביצוע ל-"One More Try" של ג'ורג' מייקל. חשוב לי לעצור רגע ולהבהיר שבעיניי ג'ורג' מייקל הוא לא פחות מגאון ואחד הדברים הכי טובים שקרו בפופ, אבל הבלדה הזו היא דרמטית עד כדי בחילה וללא ספק רגע חלש בקריירה שלו. אבל סמכו על סאם בים והזקן הנהדר שלו (כאן בגרסה די קצרה) שיצליחו להפיח חיים חדשים בשיר המאוס הזה. עכשיו זה אפילו מרגש.

3. אם עולם האסוציאציות שלכם עובד כמו שלי, אז שניה לפני שתלחצו על פליי כדי להאזין לאלבום של The Poison Tree, פרוייקט של המוזיקאי סטיב סאלט, תצפו למשהו אחר לחלוטין ממה שתקבלו. השם הזה הוא לא רק גרוע לפרוייקט מוזיקלי באופן אובייקטיבי, הוא גם לא מעיד בשום צורה על מה שהאלבום הזה מכיל. אין ספק שהסיווג הז'אנרי המיידי כאן הוא פולק. אבל פולק זו הגדרה בעייתית, כי היא גורמת לרוב האנשים להרדם בעמידה עוד לפני שהם סיימו להגיד את המילה. מינימליזם היא לא מילה גסה, אבל גם את אלבומי הפולק היפים ביותר קשה לשמוע בשלמותם. נסו לשים יותר משניים או שלושה שירים ברצף של ניק דרייק, ותראו מה קורה לכם. אבל "The Poison Tree", בגלל אפקט ההפתעה שלו וגם בגלל שהוא כל הזמן מזגזג בין האפלות לקלילות, מצליח לעניין לכל האורך. ולא כי הוא שונה, או יצירתי, או מגוון, אלא כי הוא פשוט יפה כל כך.

4. גילוי נאות - ההמלצה הבאה נבחרה עוד לפני שהאזנתי לאלבום. סטיב מרטין הוציא אלבום שני. זה בכלל לא משנה מה יש בו. מדובר בסטיב מרטין. סטיב פאקינג מרטין. האיש הזה גאון בכל דבר שהוא עושה, ואין סיבה שזה יהיה שונה כשהוא לוקח לידיים את הבנג'ו שלו. יחסית לשחקנים אחרים שהופכים למוזיקאים ועושים מעצמם צחוק, מרטין דווקא עומד בגבורה במבחן ומצליח לספק אלבום קאונטרי/בלוגראס ממש שמח. לא מדובר בז'אנרים שאני בוחרת לשמוע בזמני הפנוי, אבל מי שבענין בטח יוכל להנות מהאלבום. חוץ מזה, סטיב מרטין.