חצי אוזן • הסינגלים של השבוע
ברי סחרוף חד מתמיד, גלי עטרי חוברת לעמיר בניון ופוליקר בטיפול לא מספיק עדין למלים של דויד גרוסמן. ביקורת סינגלים בהאזנה אחת
ברי סחרוף – "זמן של מספרים"
שובו של ברי סחרוף לפרוייקט סולו הוא מסוג האירועים שמעבירים זרם חשמלי בתעשית הרוק הישראלי. ברי חזר חד מתמיד, וגם בסינגל השני לקראת האלבום "אתה נמצא כאן", הוא נשמע רענן, רלוונטי וחדשני, כשבמקביל הוא מקפיד לשמור על הסגנון הפרטי שלו. הפתיחה של השיר בועטת, כמו גם המילים, וקולו העמוק והיציב של ברי, יחד עם המילים המתריסות, מרוממים את השיר לדרגה של המנון קטן וקליט.
ליאור נרקיס - "נהפוך את המדינה"
בתזמון נהדר עם הסערה שיצרו דבריו של יהורם גאון, הוציא נרקיס את השיר "נהפוך את המדינה", ומוכיח שיהורם גאון טעה: שיר לא חייב להיות בז'אנר הים תיכוני הקלאסי כדי להשמע רע. נרקיס חותך לכיוון הדאנס-מזרחית, הסגנון שנולד עבור הוודקה-רדבול, ולא ממש מצליח להוציא יותר מנסיון ללהיט, שנשמע יותר כמו רימיקס זול לשיר מזרחית דל.
גלי עטרי - "עזוב"
גלי עטרי ממשיכה בתהליך החזרה לשורשיה התימניים, וחוברת לעמיר בניון באווירה מסולסלת מתמיד. הקול שלה לא אידיאלי לסגנון, ומפעם לפעם אפשר להבחין בניגון שפוספס, אבל ההפקה הנינוחה משאירה את השיר מאוזן יחסית. לא פורץ דרך, אבל גם לא מזעזע. הדבר שכן מצליח לאכזב הוא הבחירה בשפת דיבור דלה יחסית, בנסיון להעביר מצב אישי שנשמע יותר סבוך ממה שניתן לשמוע.
יהודה פוליקר ודויד גרוסמן - "קצר פה כל כך האביב"
קשה שלא לבוא עם צפיות גדולות כאשר יהודה פוליקר, מי שחתום על "אפר ואבק", אלבום האבל המרגש ביותר בעברית, שר את מילותיו של דוד גרוסמן שנכתבו לזכרו של בנו אורי שנהרג בלבנון. לכן, אולי, האכזבה מהביצוע החצי עשוי של פוליקר. המילים המרגשות של גרוסמן טופלו ללא הרבה עדינות, וההפקה, יחד עם השירה המתאמצת, לוקחת יותר מדי מאור הזרקורים. חבל, היתה יכולה להיות כאן קלאסיקה.
>>> האזינו: "קצר פה כל כך האביב"
עומר ליכטנשטין - "Happy Peasants"
עומר ליכטנשטין כנראה אוהב גיבורי על. בשעות היום הוא בכלל מורה למתמטיקה, אבל עם רד החשיכה הוא הופך סולן ה- Felidae Trick, ועושה אחלה של רוק אייטיזי פשוט וכריזמטי. דווקא האיפוק שלו בולט לטובה, כשעל מקצב נהדר של תופים וריפ גיטרה שכפי הנראה נולד במוחו של ג'וש הום הוא יכל להתפרע, אבל בוחר שלא.