מזרח תיכון חדש • ביקורת אלבומים

ריינבו ארבייה לא יכלו למצוא לעצמם שם טוב יותר. השם "הקשת הערבית" מתמצת בשתי מילים את החומר שממנו המוזיקה שלהם עשויה. ריינבו יצרו מנעד מוזיקלי צבעוני שממזג אלמנטים מהמזרח ומהמערב, עד שמבקרים פדנטים לא יכלו שלא להעניק הגדרה לתת הז'אנר המסוגסג:  פולי-פופ אתנוטרוני (אלקטרוניקה אתנית). זו לא מחלת פוליפים חשוכה, אולי רק זן נדיר של סכיזופרניה. אחרי קילומטראז' של שני אי.פיז וחתונה אחת, הצמד מאל.איי, טיפאני ודניאל פרסטון, מביאים לעולם אלבום בכורה, Boys and Diamonds - לואוו-פיי אלקטרו-פופי מחתרתי ששואב השפעות מזרחיות ואפריקניות.

11 הקטעים באלבום נשענים על סינתיסייזרים אנלוגיים מלוכלכים, כלי הקשה מקרקשים, ביטים ערביים, פיצוצים אלקטרוניים וגיטרות פוסט-פאנקיות, כשהכול מצופה בשכבת גלוס של ריוורב. אבל רגע, הם נשענים גם על הווקאליות; קול הבובה האפלולי של טיפאני משרת את ההרכב, ובו בזמן מאלץ אותה להיאבק על זהותה, מאחר וקולה זהה - כמו שני קבצי ראר בעלי אותו שם - להכלאה קולית בין קארין דרייר מפיבר ריי לפרינסס מצייגייסט.

ההיאבקות על הזהות מציינת גם את נקודת החולשה של ריינבו, מפני שלעיתים קרובות הם נשמעים כמו אלפי דברים אחרים. כשטיפאני ממלמלת מילים לא ברורות, כמו בשיר הנושא של האלבום, היא מזכירה את אליזבת' פרייז'ר מקוקטו טוויינס. ב-"Hai", אחד הקטעים המרתקים באלבום - מנח מושלם של צלילים - היא מזכירה פתאום את M.I.A.

מצד שני, ריינבו עלו על העקב-אכילס שלהם והפכו אותו ליתרון: הם נשמעים במיטבם כשהם ניסיוניים. כשהם חוקרים את הצלילים, הם כבר לא נשמעים "כמו" או "ליד", אלא הופכים להיות "בדיוק". וכשהם מנסים לכתוב שירי פופ, עדיין ישנן יציאות מבריקות כמו הסינגל הבאנגרי Without You, אבל האוזן אוטומטית עושה היברידיזציה בין דה נייף לגנג גנג דאנס ומכלה לכאורה את האותנטיות של ריינבו. מישהו אמר מזרח תיכון חדש? אם היה לו קול, ככה הוא היה נשמע.

Rainbow Arabia - Boys and Diamonds

>>> Boys and Diamonds להאזנה בבאנדקאמפ

***

דואו אמריקני נוסף עם עבר משותף שכלל מסיבות פיג'מות והכנת פצצות סירחון, הם הולי גווסט! - אלכס פרנקל וניק מילהיסר. השניים התחברו ביסודי, וכבר בגיל 15 ג'ימג'מו בהרכב ההיפ-הופ אוטומאטו, שאת אלבום הבכורה שלהם הפיק, וזה אמיתי לגמרי, ג'יימס מרפי (מייסד לסד סאונדסיסטם ואחד מאנשי העשור). עם השנים הילדים התבגרו, הותירו את כל הראפ והמחאתיות מאחור ואוטומאטו התפרקה. היום, אחרי EP אחד ותיקיית רמיקסים  למובי, MGMT, קאט קופי ופיניקס, הם מוציאים ב-DFA, הלייבל של מרפי, אלבום ראשון שנקרא על שמם.

האלקטרו-דיסקו של הולי גווסט! מושפע עמוקות מדאנס-פופ מהסבנטיז ומדיסקו ישן מהאייטיז, גם להקות כמו ניו אורדר, טוקינג הדס ודפט-פאנק רצו אצלם בדאבל קאסט בלופ. הפופ ההיברידי של שני הברוקלינאים שומר על פשטות; לחני רטרו קליטים וטקסטים ישירים עם רגליים על הקרקע. אפשר למצוא כאן כמה רגעים לא רעים; Do It Again הקטע הפותח והמבטיח, Wait And See הכה אל.סי.דיאי מצידם ו-Hold On שבקלות תופס את משבצת ההמנון של הלהקה. כמה מיותרים; Slow  Motion הסתמי ו-Say My Name המיושן לעייפה, שאר השירים משתחלים בקלילות למעגל הבינוניות.

אין פה פופ במשקל קל, אבל גם לא תמצאו את הר הרגש המתפרץ של הוט צ'יפ, רוח הנעורים ההיא של MGMT או הפיקחות של אל.סי.די. מה שמרחיק את הולי גווסט! מהגל של העשור האחרון, אותן להקות שהחזירו לאופנה לא רק את כפפות החצי, אלא גם ובעיקר את הפופ של שנות השמונים תלוי על הוואל עם תווית ההייפ כדי שכולם ישמעו. מדד המדהימות: לא לפנתיאון, אבל גם לא לסל-מחזור.

Holy Ghost - Holy Ghost