יש גרוב • איך היה בפסטיבל הגרוב הראשון?

אתמול, יום חמישי השלישי לחודש מרץ לשנת 2011 למניינם, נפתח בישראל לקול תרועות חצוצרות נחושת בוהקות פסטיבל הגרוב העברי הראשון, שהתקיים לרגל השקת אלבום האוסף  Mediterranean Grooves and Raw Sounds. מניין הלהקות והמוזיקאים בישראל שמושפעים ממקצבי הפ'אנק הגיע בשנתיים האחרונות למאסה קריטית של כמות המופעים, איכות המופיעים ומספיק אנשים שירצו לבוא, לשמוע ולרקוד למוזיקה הזאת, כדי לגרום ל-2000 אנשים להוציא ממיטב כספם ולהגיע להאנגר 11 בנמל תל אביב.

והם קיבלו תמורה מצויינת: הלילה נפתח בשעה 20:00 לערך תחת ידיו של די.ג'יי מארקי פאנק על הפטיפונים. מארקי הוא אחד התקליטנים היותר ותיקים בסצנה, יש לו תוכנית רדיו בירושלים ותמיד אפשר לסמוך עליו שישמיע טראקים מעולים עם מיקסוסים מופלאים. גם אתמול הוא לא איכזב, וליהטט בין שיר לשיר עד שהגיע תור "לפט" הצעירים לעלות לבמה. "לפט" הם צמד של גיטריסט ומתופף, והם הוציאו לאחרונה אלבום תחת הלייבל אודיו מונטאג'. הם עושים שילוב נחמד של קאנטרי ורוק והיוו מופע פתיחה ראוי, אם כי היה מעט קשה למלא את הבמה הגדולה עם שני אנשים בלבד.

קרולינה בלוז

עם זאת, נראה שההרכב הבא שעלה, האחים רמירז, הצליח למלא את הבמה ולהזיז את הקהל עם שלושה אנשים בלבד. עוזי, ספי ואיתן רמירז נתנו לנו את התערובת הבטוחה של פ'אנקי/קאנטרי/בלוז ונשמעו מהוקצעים ומהודקים כתמיד. אחרי כמה שירים הם הזמינו לבמה את קותימן, שהרבה להתארח בפסטיבל אך לא עלה עם הרכב משלו, עוזי נבון, מנהיג להקת עוזי נבון והמכרים יחד עם מתופף ההרכב סמואל אלבין וגם בסיסט פ'אנקנשטיין שחם אוחנה, והדגימו שוב עד כמה פ'אנק צריך להתנגן בהרכבים גדולים שיכולים לתת סאונד מלא לכל קטע. המשיכה זאת יפה קרולינה במופע הגדול הראשון של הערב, שזכתה לתשואות רמות מאוד מהקהל עם עלייתה לבמה.

קרולינה היא דיווה אמיתית, שמילאה את הבמה עם קולה היציב ויחד עם לא פחות משבעה נגני ליווי, היא נתנה את אחת ההופעות הזכורות של הערב. הקהל היא מאוהב בה מהרגע הראשון וניכר כי היא מאוד נהנתה מהאנרגיות של הערב. קרולינה ביצעה ממיטב שירה ולהיטיה, כולל "צר לי צ'ארלי", "אף אחד לא בא לי" ו-"Hapiness". הצטרף אליה גם הגיטריסט אורי כינורות מבום פם לשני שירים, כולל הדואט "הבלדה על אביר החופש ובת גלים". בנקודה זו של הערב הקהל כבר הגיע לשיא הנוכחות שלו ונראה היה כי כולם רוקדים. הוייב הזה המשיך ישר לתוך סט הסמפלרים של דיגיטל_מי, הלא הוא שי ליברובסקי, שבא מיד אחריה וניגן בעיקר חומרים חדשים. נראה כי דיגיטל היה בשיא היכולת שלו והוא עירבב ביטים מקוריים עם סימפולים שונים משירים מוכרים, החל משלמה ארצי עם "ילד של מריחואנה" וניג'ל האדמו"ר עם "חומוס מטמטם" ועד נגיעות של Air עם "Playground Love". הסט היה סקסי במיוחד וניתן היה לראות לא מעט זוגות רוקדים צמוד.

שובו של יורם ארבל

ומכאן לשיא הערב - התפוחים, הרכב הפ'אנקי-ג'אז הכולל תופים, קונטרה באס, ארבעה נשפנים, שני תקליטנים ואיש סאונד מעולה אחד, פתח את ההופעה שלו עם עם "Thang" מתוך אלבומם הבא. הצופים כבר היו עמוק בתוך הקצב וכבר לא היה קשה לגרום לכולם להניע את האגן. אחרי עוד כמה שירים הגיע רגע השיא של הערב, כשהצטרף אליהם על הבמה לא אחר מבכיר שדרני הספורט בישראל, הלא הוא יורם ארבל, כמעט 40 שנה אחרי הפעם האחרונה בה הופיע בפני קהל. ארבל התחיל את הקריירה הציבורית שלו כזמר בשנות השבעים והוא ביצע עם התפוחים שניים מלהיטיו - "תני לי הזדמנות" ו-"אני אצבע את השלכת בירוק". בזה האחרון הקהל כבר היה באקסטזה וכולם הצטרפו אליו בשירת הפזמון. היה גדול, חד פעמי, ואני מאוד שמח שהזדמן לי לראות את השיר הזה מבוצע בצורה הטובה ביותר שאפשר.

אחרי עלו לבמה בום פם הוותיקים, ולמרות שנדמה היה כי הקהל כבר כילה את רגליו עד העצם בריקוד לצלילי התפוחים, הצליחו חברי ההרכב לסחוט אותנו עוד עם מגוון רחב של שירים שנעו בין הביט הבלקני של מזרח אירופה ועד הגיטרות המסתלסלות של רוקבילי וקאנטרי ממערב ארה"ב. בלטו במיוחד אורי כינורות על הגיטרה ואייל תלמודי על הסקסופון, שהיו בטוחים בהופעתם ושלטו בגרוב ביד רמה. בום פם פינו את הבמה להרכב הרוק הפסיכדלי Tree שהיו סוחפים וכמו תמיד הזכירו בנגינתם איחוד של לד זפלין, הדורס ופרל ג'אם. אם יוצא לכם לשמוע על הופעה שלהם אז די בטוח שזה הדבר הכי טוב שתוכלו ללכת אליו. בשעה 03:30 כבר נפלנו מהרגליים אחרי שבע וחצי שעות של הופעה וחתכנו הביתה, אבל TREE המשיכו לנגן ולא ניראה שהם היו עייפים. היה גדול.

פסטיבל הגרוב, חמישי 3.3, האנגר 11 בת"א