חצי אוזן • הסינגלים של השבוע
אהוד בנאי נשאר בבלוז הכנעני, נעם נבו נשארת באמצע הדרך והחדש של הראל מויאל נשמע כמו שיר של קרן פלס. ביקורת סינגלים


אהוד בנאי – "אני הולך"
סינגל ראשון מתוך האלבום החדש של אהוד בנאי על כל המשתמע מזה: הבלוז הכנעני, הקול המוכר והנדודים (טוב, הליכה במקרה הזה). מי שהפך את האלבום הקודם של בנאי לאלבום זהב בטח יאהב גם את "אני הולך". לי זה נשמע כאילו בנאי שר כבר די הרבה זמן אותו שיר בשינויים מינוריים, אבל כל עוד השיר הזה עובד, באמת אין לו סיבה להפסיק.
אריק איינשטיין - מעבדות לחרות
לקראת אוסף שיסכם את שיתוף הפעולה שלו עם יצחק קלפטר, אריק איינשטיין חוזר עם שיר חדש שהלחינו קלפטר וגיא בוקאטי למילים של יעקב רוטבליט. כמו ברוב הדברים שעשה במאה ה-21, איינשטיין נשמע כאן קצת עייף, אבל מותר לו. "יושב על הגדר" זה לא, אבל "מעבדות לחרות" באמת לא יעלה או יוריד מהקלאסיקות הוותיקות של השניים האלה.
הראל מויאל – "רציתי להיות"
הסינגל החדש של הראל מויאל נכתב והולחן ע"י קרן פלס, וככה בדיוק הוא נשמע. "רציתי להיות" הוא פשוט עוד בלדה של פלס, כשהטקסט הרומנטי הוסב ללשון זכר. השיר הזה אולי היה נשמע יותר טבעי אם ההראל השני היה שר אותו, אבל גם למויאל זה עובד, גם אם קצת מוזר. עכשיו השאלה היא מה יגידו על זה החבר'ה ממג"ב.
נעם נבו - אל תחפש
הסינגל השני מאלבום הבכורה של נעם נבו נשמע כמו שיר שכבר שמענו פעם. זו יכולה להיות מחמאה, אבל לא במקרה הזה. ההפקה האווירתית א-לה מטרופולין, הקול הענוג של נבו והלחן המונוטוני - אין כאן שום דבר שמתעלה מעל השיממון של אמצע הדרך.
דנה עדיני – "אשליה"
הסינגל החדש של דנה עדיני הוא לא שיר מסעיר במיוחד, עם לחן וההגשה שגורמים לו לעבור ליד האוזן. ההפקה הבומבסטית קצת מצילה את המצב, אבל לא בטוח שהיא תצליח להחזיק אלבום שלם, אם לא יהיו בו גם שירים מעניינים יותר.



