כמו נפילה • אמנים מספרים על The Fall

ערן צור - Gross Chappel

ה"גרוס" בשם הלהקה כרמלה גרוס ואגנר, בא בגלל השיר Gross Chappel של להקת The Fall. גרתי אז בפינת הרחובות העליה-סלמה בדרום תל אביב, והשיר הזה התחבר לי מאוד למראה האיזור. אני זוכר את עצמי שומע בראש את מארק אי. סמית, ואני מביט בעכברושים שרצים לחצרות וחש צמרמורת עזה. כשקוראים את הטקסט של השיר הזה אי אפשר לומר בוודאות למה סמית התכוון, אבל דווקא זה - להגיד משפטים שעולים בראש כתגובה למצב או לאווירה מסויימת, זו גדולתו ככותב וכזמר -מגיש. הוא אף פעם לא ממש שר אלא מטיח את המילים לתוך חטיבת הקצב המשובחת והלעולם לא שיגרתית שלו. והוא שם פס על אלו שאומרים לו לא לבוא לפה, כי הוא כבר היה פה והוא יודע שיש כאן אנשים טובים שבאמת אוהבים את מה שהוא עושה. וזה לא קשור לשום סכסוך.

 

אלקטרה - R.O.D

זה לא הגיוני בשום צורה לבחור שיר אחד של הפול.  לפול אין שום שיר מייצג, כל שיר שלה מייצג, אין קטע "הכי טוב", הפול זו להקה של שכבות, הוויה, גרוב, שברים, "גוף עבודות", חתירה תחת תבניות של בחירת שיר פופ אחד. אז הנה, בבקשה: Bend Sinister הוא מהאלבומים הכי אהובים עלינו של הפול, בתקופת המיד-אייטיז המלודית שלהם, בהשפעת בריקס סמית' והמפיק ג'ון לייקי. גם מארק אי. סמית' וגם לייקי שונאים אותו, אבל מה הם מבינים. R.OD (שזה Realm Of Dusk) הפרנואידי להפליא פותח את התקליט עם אוירת מערבונים עירונית, תופים מתגלגלים וליין גיטרה מרגש שסוחב אותו בביטחה לעבר האופק. שהוא קיר לבנים. 

 

קוואמי - I'VE BEEN DUPED

במידה רבה, כמה מהשירים הכי חשובים של דה פול הם בכלל שירים מקוריים של אל.סי.די סאונדסיסטם, ארט ברוט, נושאי המגבעת - השירים שהם העדות לגודל ההשפעה שלהם. נראה לי גם שבמסגרת החתירה התמידית ליצירת עוד ועוד חומרים חדשים, מארק אי סמית' לא בדיוק נמנה עם זן האנשים שמקדשים מיתולוגיות או נוסטלגיה. על כן לא בחרתי משהו מהשנים המכוננות של דה פול, אלא דווקא שיר מאחד מאלבומיהם האחרונים והחדשים יותר - פנינה כמעט פופית, המנון מהזן העקום, שמופיע ב-IMPERIAL WAX SOLVENT מ-2008.

 

 

 

אנטיביוטיקה - New big Prinz

במנצ'סטר יש תעלות מלאות בבוצה מזוהמת. הרחובות השוממים אחרי החשכה אינם מוארים. העיר הנפלאה בעולם.

 

כולם פועלי תעשיה, כולם מפעילי מכונות, כולם לוחצים על כפתורים. כולם מהר בחזרה בבית, לוגמים תה וצופים בטלוויזיה הממלכתית. המובטלים בפאב לוגמים דראפט סמיך וחמים. כך היה, לפחות, 35 שנה לפני שהחלה הנפילה. על רקע ה"נוחות האנגלית" הזו מארק אי סמית הקים את להקתו, הלהקה הטובה בעולם. משורר? הוגה דעות? רציונל רדיקל?מבקר הממסד? אינדיאני מתורבת? אולי קצת מהכל ויותר ,ואולי סתם פיקציה.

 

זה לא פשוט להביט בו, בגיל 53, יורה את מילמוליו האנגלים על רקע פאנק סנטימנטלי, משוטט כחסר מטרה על הבמה. אבל למעשה, כל שיר לוקח אחריות מלאה על מה שאתם כקהל מרגישים באותו רגע, וזה סוג של קסם.

 

השיר שמביא אותי לכתוב את כל זה הוא "New big Prinz" מהאלבום "I Am Kurious Oranj" משנת 1988. שיר שמבקש לשתות את הבירה ולבדוק את האיש שמנגן את התקליט, כמו תמונה על מעשינו ערב ערב לאחרונה.

 

אשכרה מתים - Couldn't get Ahead

שיר ממש טוב, שעוסק בהצלחה/חוסר הצלחה בעולם המודרני, ובאפסיות הקיום של האדם מול חברות התעופה הגדולות. יש בו מוטיבים של שתיה לשוכרה ותחבורה, וכן עיסוק בתפיסת הזמן והמרחב (האורבני) כמובן, והכל בעצם מטאפורה למין אוראלי.

 

>>> הופעת המחווה ל-The Fall, בהשתתפות אנטיביוטיקה, רם אוריון וספי אפרתי, Opioids, אד טרנר והדנילוף סנטר, אשכרה מתים והבקליינרז, תתקיים ביום רביעי (5.1) בשעה 22:30 באוזן בר בת"א, לקראת הההופעה הראשונה בישראל של The Fall, שתיערך ב-20.1 בבארבי בת"א.