אולמי לה-בון • איך החדש של דוראן דוראן?

החדשות הרעות? החתימה המוזיקלית של רונסון אינה בולטת מספיק. לרוב, זה לא כל כך מוצלח שמפיקים משתלטים על אלבומים ומכתיבים את הסאונד שלהם בצורה שמטשטשת את הזהות של האמן (כמו אצל ריהאנה, למשל, שאם לא היה לה קול כל כך ייחודי לא היה לכם מושג שזו היא). אבל במקרה הזה, לא היה מזיק לסיימון לה בון והשאר לתת לרונסון לעשות את שלו. "עוד אלבום של מארק רונסון" הוא דווקא כינוי חיובי בהקשר הזה - יש לו קהל נאמן עם טעם טוב, שלגמרי יכול להפוך את דוראן דוראן לרלוונטיים שוב.

זה מתחיל עוד לפני ששומעים את האלבום. דוראן דוראן? אה.. לא משהו. מארק רונסון? אוקיי, אני אאזין, למה לא? רונסון הוא לגמרי תוית איכות, ועד עכשיו הוא לא אכזב ועשה הפקות מעולות לכל מי שהוא עבד איתו (אתם מכירים את ההיילייטס של הרשימה - לילי אלן, איימי וויינהאוס, אדל). אז ברור שאם מישהו יכול להפוך את סיימון לה בון למגניב, זה הוא. רונסון גם יודע טוב מאוד איך לערבב בין העכשווי לרטרו, שילוב שעובד טוב עם אמנים שהיו בשיאם בעשורים קודמים ומנסים להפוך להצליח שוב.

תחשבו על סיימון לה בון בתור אמא שלכם בחתונה. היא מתאפקת לא לרקוד, כי היא יודעת שהיא תביך אתכם ושהיא כבר לא רוקדת כמו פעם. או שהיא רוקדת כמו פעם, וזו בדיוק הבעיה. ואז, אחרי כמה כוסות יין, היא לא יכולה יותר, והתנועות המגוחכות פשוט פורצות ממנה. לא אכפת לה, היא באקסטזה, ולכם נותר רק לעמוד בצד ולהסתכל עליה מוזר.