ויוה זפאטה! • 70 שנה להולדת פרנק זאפה

גאון הגיטרה האקסצנטרי שהלך לעולמו בגיל 52 בלבד נולד בדיוק לפני 70 שנה - אז אנחנו מפרגנים לכם מדריך קצר לקריירה הארוכה שלו

פרנק זאפה
פרנק זאפה | צילום: עטיפת "Jazz from Hell"

"Plastic People"

 

מתוך: "Absolutely Free"

 

ב-1967 ה-Mothers of Invention, הלהקה הראשונה של פרנק זאפה, כבר היו אחרי אלבום אחד מוצלח ("Freak Out!"), שהצליח לשלב כבר גם בין טירוף מוזיקלי מורכב לסאטירה עוקצנית והזויה לעיתים. הקטע השמח הזה נתן אחר כך השראה (יחד עם כל שאר המוזיקה של זאפה) ללהקה הצ'כית Plastic People of the Universe, שחבריה נאסרו תחת המשטר הקומוניסטי. לאחר שחרורם, עם הקמת המשטר הדמוקרטי שם, הוזמן זאפה לכהן כשגריר תרבות במדינה - אך חלה בסרטן הערמונית (ממנו נפטר) בטרם יכול היה לפנות לעיסוק.

 

"Let's Make the Water Turn Black"

 

מתוך: "We're Only In It For the Money"

 

לאחר שהעיסוק של זאפה בתחום הרוק הפסיכדלי שייך אותו באופן חצי אוטומטי לתרבות ההיפים, הוא החליט לצאת נגד הסיווג הזה. ההיפים הם שק חבטות נפוץ באלבום הזה, אבל השיר הזה דווקא מייצג צד אחר של זאפה - זה שצוחק על המשפחה הגרעינית האמריקאית, שמוצגת בשיר כגוף שתמיד מסתיר מתחת לפני השטח סודות איומים.

"The Eric Dolphy Memorial Barbecue"

 

מתוך: "Weasels Ripped My Flesh"

 

ב-1970, אף אחד כבר לא השלה את עצמו. פרנק זאפה היה ווירדו, תופעת קאלט, בהחלט לא השתלב טוב עם אף דמות עולה בסצינת הרוק. מסובך וחכם מדי בשביל להיות רוקר סטנדרטי, ובהחלט הרבה יותר מדי מצחיק ומודע לעצמו בשביל לזרום עם הפרוג-רוק היומרני שבדיוק הלך והתחזק. לכן כאן הוא מוריד את הכובע דווקא בפני הג'אזיסט המופרע והמדהים אריק דולפי ("Out to Lunch", "Far Cry") - שלאף אחד לא יהיו ספק מהם שורשיו האמיתיים.

"Peaches en Regalia"

 

מתוך: "Hot Rats"

 

ה-Mothers התפרקו. בראיונות, כמעט כל יוצאי הלהקה מתעקשים על גאונותו של זאפה, אך גם מתארים אותו כמטורלל, אובססיבי, שבלתי אפשרי היה לעבוד איתו. "Hot Rats", האלבום הראשון שלו כיוצר סולו, מחדד את החזון האמנותי שלו ומביא אותו קרוב לג'אז מאי פעם, רק עם הלשון תחובה עמוק בתוך הלחי. "Peaches en Regalia", שפותח את התקליט, עשה מאז את הדרך ללהפוך לסטנדרט אמיתי של ג'אז פיוז'ן.

"Happy Together"

 

מתוך: "Filmore East - June 1971"

 

אחרי שב-1970 זאפה עבד לראשונה עם תזמורת פילהרמונית, הוא נכנס בחזרה לרוקנ'רול. הוא הקים גרסה חדשה של ה-Mothers (הפעם בלי ה-"Of Invention") והחל לזגזג. אלבומי לייב שהם ג'אמים סוערים, אלבומי אולפן שמתמקדים פעם בג'אז ובפעם ברוק מורכב. בשלב הזה הוא כבר יוצר בוגר, חכם, מוערך, אבל - עדיין זאפה. האם הביצוע הזה ללהיט של הטורטלס הוא עקיצה מרירה או קאבר אוהב וכנה? אולי שניהם.

"Dinah-Moe Humm"

 

מתוך: "Over-Nite Sensation"

 

אמנם בדרך היה גם את "Don't Eat the Yellow Snow" (אחד השירים היותר מוכרים של זאפה), דווקא כאן מתרחשת תפנית מוזיקלית: זאפה מגלה את הפופ. הוא, כמובן, מוצא דרך להעמיד גם אותו על הראש ולכתוב מוזיקה כאוטית, הוא מושפע מהפ'אנק הטריפי של Funkadelic ואולי גם ממה שהלך בשנים האלה לגרייטפול דד. "Dinah-Moe Humm", עוד שיר זיונים אופייני לזאפה (הנושא האהוב עליו לליריקס), היה אחד השירים שהוא הרבה לבצע בהופעות בשנים שלאחר מכן.

"Muffin Man"

 

מתוך: "Muffin Man"

 

פרנק זאפה וקפטן ביפהארט היו שותפים מוזיקליים פוריים להפליא, גם אם השניים לא הצליחו להסתדר רוב הזמן. "Bongo Fury" הוא רגע איחוד יצירתי במיוחד של השניים, שהוליד את אחד השירים הכי מוכרים של זאפה, אולי בגלל שהוא עוסק במאפינס (אה, בערך). מי שלא אוהב מאפינס הוא אידיוט.

"Jewish Princess"

 

מתוך: "Sheik Yerbouti"

 

"Sheik Yerbouti" (תגידו את זה בקול רם) האלבום שזאפה הוציא ב-1979 היה המצליח ביותר שלו מבחינה מסחרית ונחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות שלו. "Jewish Princess", אחד השירים הכי כיפיים באלבום, עורר שערוריה לא קטנה מצד כל מיני ארגונים שלא ממש התלהבו מהטקסט שלו. אנחנו דווקא אוהבים (ומזדהים).

"Night School"

 

מתוך: "Jazz From Hell"

 

עבודה מוקדמת של זאפה על הסינטיסייזר הפרימיטיבי להפליא הסינקלבייר. כן, זה נשמע כמו פסקול של סדרת משטרה בנאלית במיוחד, אבל א) זהו האלבום שהרוויח לזאפה את הגראמי הראשון שלנו, ב) בסך הכל זה די מגניב, במיוחד אם אתם אוהבים דברים כמו נאון אינדיאן.

"G-Spot Tornado"

 

מתוך: "The Yellow Shark"

 

זהו הקטע שסוגר את האלבום האחרון שזאפה הקליט בימי חייו - הופעה עם התזמורת הגרמנית Ensemble Modern, שעצם שיתוף הפעולה איתו היה ההוכחה שזאפה עומד באותה שורה עם מלחינים מודרניים כמו שטוקהאוזן וג'ון קייג'. הקטע הופיע במקור בגרסת סינטיסייזר ב-"Jazz From Hell", ולא במקרה: זאפה הלחין אותו כך שלפי הנחתו, הוא לא יוכל להיות מבוצע בידי בני אדם. מהיר מדי וקשה מדי. בקידת הפרידה המוזיקלית הזאת, אם כך, הוא הועמד על טעותו בצורה מבריקה ומדויקת.