"דצמבר הוא החודש שלי" • בועז כהן על ג'ון לנון
בועז כהן מספר את סיפור חייו בצידו של האיש שהיה הפסקול הנצחי שלו
דצמבר 1963. נולדתי. כשהביאו אותי מבית החולים הביתה, התנגן תקליט של הביטלס. ייתכן שהצלילים המוזיקלים הראשונים ששמעתי בימי חיי היו של "פליז פליז מי". ייתכן. לא היו לי הרבה תקליטי ילדים. כמעט ולא. גידלו אותי על ביטלס, באך, ג'אז, השלושרים ותיאודורקיס. בדצמבר 1969, יום הולדת 6, קיבלתי מתנה - את "אבי רואד" של הביטלס. עד היום הוא בשבילי פסקול ילדות. תקליט ילדים. לנון היה "יובל המבולבל" שלי. אליל.
דצמבר 1977. תחילת התיכון. אני ועמי לוי, חברי הטוב, נוסעים לתל אביב. בככר מסריק נמצאת חנות מיתולוגית בשם "פאז". יש לי קצת דמי כיס ואני קונה את "Shaved Fish". יש גם פוסטר שאני תולה מיד מעל מיטת הנוער. התקליט מסתובב שוב ושוב ושוב, על הפטיפון בחדר הקטן. חורף ואני נשבע לכל החברים שלי: כשיוולד לי בן, אקרא לו לנון. או ג'ון. כולם צוחקים. "לנון כהן? אתה משוגע". אבל אני נחוש. למזלו של הבן שלא נולד לי, יש לי רק בנות. שתיהן שרופות על לנון.
אוקטובר 1980. התקליט האחרון של ג'ון לנון שראה אור באוקטובר נקרא "פנטזיה כפולה", המונח שמבטא היטב את אחד מסיפורי האהבה הגדולים של המאה ה-20, ג'ון ויוקו, יוקו וג'ון. לא במקרה התקליט הזה כולל גם את "אישה" שנכתב ליוקו, וגם את "ביוטיפול בוי" שנכתב לשון בן החמש, שיר האהבה היפה והמרגש ביותר שכתב אי פעם אב לבנו. עם היוודע דבר הרצח, ב-8 בדצמבר 1980, אזלו בתוך שמונה שעות כל עותקי התקליט. בעלי החנויות הבטיחו לחדש את המלאי בתוך כמה ימים. כך קרה גם בדוכני העיתונים. גיליונות "פלייבוי" של חודש ינואר 81' (שהופץ בעיר כבר לפני חג המולד) אזלו מיד, מפני שבעיתון הודפס ראיון ענק עם ג'ון ויוקו. הראיון האחרון.
דצמבר 1980. זה החודש שלי. החודש שבו נולדתי. 12 יום לפני יום הולדת 17, ב-8.12.80, ארב מרק צ'פמן לג'ון לנון מחוץ לבניין דקוטה בניו יורק, שבו התגורר הזמר. כשיצא לנון מהבניין, צ'פמן ירה בו חמש פעמים מטווח קצר ורצח אותו. צ'פמן היה נרקומן, נוצרי אדוק וחולה רוח בעל עבר של אשפוזים תכופים. ביום שבו ירה בלנון, כמה שעות קודם לכן, הוא ביקש ממנו חתימה על תקליט שלו. כשנתפס, הוא הועמד לדין בעוון רצח מדרגה שנייה. כשכולם ציפו שיטען לאי שפיות, הוא סירב לעשות כן. כאשר נודע לו כי עונשו יהיה מאסר של 20 שנה עד מאסר עולם, הוא הגיב בקריאת קטע מתוך "התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר. פעמיים במשך השנים מאז נאסר, דנו שתי ועדות באפשרות שחרור מוקדם לצ'פמן. שתיהן סירבו לאשר את צאתו לחופשי. ביום הרצח התעוררתי מוקדם, ומתוך דמדומי היקיצה שמעתי ברדיו על הרצח, שמעתי ברצף כמה שירים של לנון, ואלי ישראלי דיבר, ויואב קוטנר הסביר, בכאב, ואני סירבתי לקלוט, להבין, להאמין. היתה זו חופשת חנוכה. כיתה י"ב. נסענו לבית אריאלה לעשות עבודה בסוציולוגיה, כמה חברים. את העבודה לא עשינו. רק ישבנו על המדרגות של מוזיאון תל אביב, עישנו ודיברנו על לנון ואיך ייראה העולם עכשיו, כשג'ון לנון איננו.
דצמבר 2003. חגגתי יום הולדת 40 בקיבוץ המעפיל, עם חברים. בשיא ההמולה חלפה בי מחשבה חדה, מפלחת: אלוהים, אני בגיל של ג'ון לנון! הייתכן?
דצמבר 2010. מחר מרתון לנון ב-88FM, התחנה שאני משדר בה, מרתון שאני שותף להפקה שלו, קשה לי להאמין שחלפו 30 שנה. מעל הפסנתר בסלון שלי יש תמונה של לנון, ליד הפסנתר הלבן שלו. אני עדיין אוהב אותו, כמו אז. אבל גם את באך אני אוהב, כמו בגיל 4. ככה זה עם קלאסיקה. ורק העצב, העצב הנורא, שתופס אותי בכל פעם שאני שומע את הקול שלו - שהוא עצמו לא חשב שהוא מספיק טוב! - שר לשון הקטן שיר אהבה, שר ליוקו, "או, יוקו", שר על קנאתו, על אהבתו, שר את זעמו. עשר שנות סולו, ברוטו, היו לו, לאיש מליברפול, עם המשקפיים, גדול כותבי השירים בכל הזמנים. בקושי 10 שנות סולו, כיוצר עצמאי, וכל השאר - מיתוס. נצח.
בועז כהן, "רוקר טוב" כל יום ב-8:00 ב-88FM| יום רביעי ה-8 בדצמבר: יום שכולו ג'ון לנון ב-88FM