"האבא הרוחני שלי" • אילן וירצברג על ג'ון לנון
אילן וירצברג מספר על החיפושית שלקחה אותו שלקחה אותו לעסוק במוזיקה
ג'ון לנון היה האבא הרוחני שלי. דרכו הבנתי שמוזיקת פופ-רוק זה לא רק "מוזיקה קלה", כפי שנהגו לכנות אותה במסדרונות האקדמיה למוזיקה בה למדתי בצעירותי, אלא אמנות רצינית. הביטלס באו כמשב רוח סוחף ומרענן, אך עדיין, בתחילת דרכם, היו מוזיקה לפאן ומסיבות.
ג'ון לנון הוא זה שפרץ את הדרך, ובדמיון, התעוזה והיצירתיות שלו העלה את הביטלס לספירה בה נמצאים האומניות הגדולות - גם במזיקה שלו וגם בטקסטים שלו. אמנם פול מקרטני היה ועודנו מוזיקאי גדול, אך לנון הוא זה שהביא את המשהו הזה שהוא מעבר למוסיקה עצמה ואשר נמצא בספירות רוחניות ונפשיות גבוהות ועמוקות יותר. המשהו הזה שכשאתה פוגש אותו אתה עובר שינוי פנימי.
הכתיבה שלו הכילה יצירתיות, דמיון עשיר, מוסיקליות צרופה, עומק ועצמת רגש אדירה, אינטליגנציה ודרייב אינסופי. הוא יכול לנוע משיא המינימליזם, העדינות והרגש בשיר כמו "ג'וליה" מהאלבום הלבן ועד פסיכדליה רוקיסטית מטלטלת ומנענעת כמו "I Am the Walrus".
לנון הוא מאלה שבזכותם הפכתי למוזיקאי מהסוג שרוצה לכתוב שירים, לעבד אותם ולהקליט אותם, כי הוא, ובכלל הביטלס, הפכו את הנגינה והעיבוד בשילוב עם טכניקות הקלטות אולפן יצירתיות, לאמנות בפני עצמה שמביאה משהו חדש המתעלה מעבר ל"הפרדת הרשויות" שהיתה נהוגה עד אז שבה היצירה מתחלקת ליוצרים שונים ככותב המילים, המלחין, המעבד וטכנאי ההקלטה. בזכות היצירה שלו הבנתי שמוזיקה בכלל ורוק בפרט, זה משהו שמכובד לעסוק בו ושהפך לייעוד שלי בחיים ולמה שנותן להם את המשמעות.