הקנדי המעופף
למת'יו אדם הארט נמאס מהעגמומיות הקנדית, סוני סמית' הוציא 100 סינגלים של להקות פיקטיביות ועוד המלצות מוזיקה מהויקיליקס של מיכל ישראלי
1. האזנה לסינגל החדש של פיג'יי הארווי, "Written on the Forhead", עוררה משחק אסוציאציות עם אחד מהעורכים שלי שהלך בערך כך: "מוזיקת עולם", "קייט בוש", "טורי איימוס", "ביורק", "לילית' פייר". אם ארבע האסוציאציות הראשונות עוד נחשבות איכותיות עבור כמה אנשים (לא אני. לא הוא.), עם האחרונה אי אפשר להתווכח - זה רע. עכשיו, שירשם בפרוטוקול - אני אוהבת את פיג'יי הארווי. מאוד מאוד אוהבת. אפילו לא היה אכפת לי כשהיא הוציאה אלבום מגה-מסחרי ("Stories from the City, Stories from the Sea"), או ניסתה לתקשר עם דולפינים בסולו האחרון והמעט-מוזר-אך-יפה - "White Chalk".
אבל אחרי האלבום המשותף משנה שעברה עם ג'ון פאריש, היה ברור שהארווי חוזרת לרוק הגיטרות שהיא התחילה ממנו. חוץ מהסינגל המוביל, האלבום ההוא לא היה מוצלח במיוחד, אבל החזרה שלה למקורות נשמעה מבטיחה. ואז בא השיר הזה, השיר הנורא הזה, ומנפץ את כל התקוות. בטר לאק באלבום הבא.
2. הרבה זמן לא ביקרתי בעמוד הבית של The Interface של ספינר, האולפן בו הם מארחים אמנים לכמה שירים בלייב פלוס ראיון, ומתברר שהיה רצף אירוחים די מדהים לאחרונה - !!!, מארק רונסון ודירהאנטר.
את !!! אתם לא יכולים לפספס, ולו רק בשביל לחזות בפלא שהוא הריקוד של הסולן ניק אופר (זה כמעט טוב כמו זה). גם זמרת הליווי נותנת בכמה צעדים לא רעים, ומפרגנת ליהסייר עם חולצה שלהם.
דירהאנטר לא עושים שום דבר מיוחד בהופעה שלהם (נראים מוזר, אבל מה חדש?), אבל נשמעים ממש מעולה, במיוחד אם מתחשבים בעובדה שמדובר בהופעה חיה.
אבל אף אחד לא עושה לאולפן מה שמארק רונסון והלהקה שלו עושים. לפני כשנתיים ראיתי הופעה די בינונית של רונסון, ולכן פספסתי את ההופעה המיתולוגית שלו בארץ. יש דיבור שהוא מגיע שוב השנה. אל תתנו לזה לקרות גם לכם.
3. כן כן, ארקייד פייר מועמדים לאלבום השנה של הגראמי. פיהוק. חוץ מהם ומברוקן סושיאל סין, קורים עוד דברים מעניינים בקנדה, שמקבלים הרבה פחות חשיפה. קחו למשל את The Russian Futurists - הפרוייקט של מת'יו אדם הארט מטורונטו. הארט פועל תחת השם הזה כבר עשור, והחודש הוא הוציא אלבום ראשון מזה חמש שנים - "The Weight's on the Wheels". המוזיקה של הארט היא פופית לא רק אסתטית, אלא אידאולוגית. בראיון לספינר הוא אומר: "יש עכשיו הרבה beard-rock בקנדה. אני מבין שאתם מבואסים, אבל אתם לא חייבים להשמע כך". ובאמת, המוזיקה שלו לא יכולה שלא לעודד, עם ביטים מושלמים גם כשהם איטיים יותר כמו ב-"It's Not Really Cold When It Snows" (לא מהאלבום החדש) או רקידים כמו ב-"Hoeing Weeds Sowing Seeds" (כן מהאלבום החדש). ווין באטלר הוּ?
4. סוני סמית', בדרך כלל המנהיג של להקת הגראז' Sonny & the Sunsets, הוא איש משוגע. לפני כמה חודשים הוא הכריז על פרוייקט בו הוא יקליט 100 סינגלים (כל אחד יכלול שני קטעים), תחת שמות הרכבים מזויפים. הוא המציא את שמות ההרכבים והשירים מראש, ופנה למעצבים שיעצבו 100 עטיפות סינגלים. רק אחרי עיצוב העטיפות, הוא הקליט את השירים עצמם, והציג את הכל בתערוכה.
באתר חברת התקליטים שלו אפשר למצוא את עטיפות הסינגלים, כולל ביוגרפיות על האמנים המומצאים (למישהו היה הרבה זמן פנוי) וקצת מהקטעים עצמם. הנה עוד אחד שלא נמצא באתר.