להחליף נורה
באלבומה החדש, נורה ג'ונס עפה על עצמה והזמינה מבחר מוזיקאים להתארח, רק חבל שהיא לא עשתה להם מקום על הספה. עמרי רוזן נשרף
על פניו יש משהו צנוע בבחירה להוציא לנורה ג'ונס (כשאתה אמן בסדר גודל כזה אתה לא מוציא אלבום, מוציאים אותו בשבילך) אלבום אוסף של שירים של אמנים אחרים שמארחים אותה או מתארחים אצלה. אבל האלבום, שזכה לשם הפשוט "...Featuring", רחוק מלהיות צנוע, אפילו שג'ונס, אחת הזמרות המצליחות בעולם כיום, לקחה לכאורה צעד אחורה למחוזות יותר רגועים. אחרי רצף של ארבעה אלבומי סטודיו מצליחים מסחרית, הפעם ג'ונס אמורה להיות סיומת במילה של מישהו אחר.
אבל לא, זאת המסיבה שלה ואתם תשמעו אותה שרה. בעיקר אותה. כמעט אך ורק אותה. זה לא שלאמנים שמארחים אותה אין קול משלהם או שחסרה להם הצלחה מסחרית, שהם צריכים לרתום את העגלה שלהם לסוס המהיר של ג'ונס. בין אם זה הרכב צעיר וחדשני כמו אאוטקאסט (ב"Take Off Your Cool" הנינוח) או אייקון אמריקני ותיק כמו וילי נלסון (ב"Baby It's Cold Outside", ביצוע חמים לדואט פופ אמריקני קלאסי משנות הארבעים), בכל אירוח באוסף הזה ג'ונס חוזרת על אותו דפוס התנהגות מרגיז של אורחים: להרגיש בנוח מדי בבית של מישהו אחר ולחדור לו למרחב האישי, להפוך את הבית שלו לשלך.
בחלק מהמקרים זה בסדר גמור. אלה המקרים שבהם הקול שלה - שכל כך יפה-גנרי שגם אחרי חמש האזנות אני לא זוכר בדיוק איך הוא נשמע - מתאים לסאונד ולאווירה של האורח/מתארח. הבעיה היא בשירים שהיו יכולים להיות משהו אחר מאשר מצע לקול נשי יפה, והפכו רק לזה, בלי שום ערך נוסף.
היי מיסיז ג'ונס, תעשי קצת מקום
כשמחברים את הכל ביחד, התוצאה היא הדבר הכי SFW שיש. שעה ועשר דקות של איזי ליסנינג שעושה נעים מדי באוזן, כמו מודעה בקטלוג שמנסה למכור לאמנים אחרים אירוח של נורה ג'ונס. "ככה השיר שלכם יישמע אם תארחו אותה", כמו תמונת 'אחרי' מרשימה בפרסומת להרזיה, רק שבכל התמונות במודעה מופיע שוב אותו אדם, לא משנה איך הוא נראה לפני. מהבחינה הזאת האוסף הזה יכול לרשום לעצמו הישג לא קטן בכלל: הוא הצליח לגרום לשירים של הפו פייטרז ושל אאוטקאסט להישמע זהים כמעט לחלוטין. לא משנה מי אתה ומאיזה ז'אנר באת, הסאונד שלך כבר יידאג ליישר קו עם הקול של נורה ג'ונס.
אם, כמוני, נראה למישהו שקול מושלם ומאוד אסתטי ממש לא מספיק בשביל ליצור מוזיקה טוב, עדיף שיוותר על "...Featuring". אבל קהל היעד האמיתי של אלבום כזה, או של כל אלבום אוסף לא של להיטים, הוא המעריצים הקיימים. ולהם דווקא יש מה להרוויח. כאמור, בהרבה מקרים קשה להבחין בקול (ולפעמים אפילו בנוכחות) של האמן המארח, אבל באחרים הוא מופיע לרגעים, חושף מבעד לג'ונס או באמצעותה את הכשרון של עצמו. זו דרך מצוינת להכיר עוד מוזיקה, במיוחד כשבאוסף מתארחים אמנים מעולים כמו בל אנד סבסטיאן, הרבי הנקוק, טאליב קוואלי וריי צ'ארלס. ואם כל אלה בחרו בג'ונס, אולי זה אני שלא בסדר, שלא מצליח למצוא יופי בתוך כל הליטוש הזה.
Norah Jones - ...Featuring (ייבוא בארץ: הליקון)
