קרוב להחליא ורועש להפחיד

מאז פרצה ריהאנה לחיינו לפני חמש שנים, היא לא עזבה אותנו לרגע. בקצב עבודה מטורף היא הספיקה להוציא אלבום בכל שנה, לאכול מכות רצח מכריס בראון, להפוך לאיום (לפחות בעיני התקשורת) על ביונסה ולמצב את עצמה כסופרסטארית מהמעלה הראשונה ופרפורמרית אנרגטית. בתודעה שלנו היא נמצאת באינטנסיביות גבוהה כל כך עד שאלבום חדש שלה כלל לא מעורר ציפייה, באזז או דיבור. הוא פשוט פועל יוצא של מכונה משומנת היטב שמנפיקה לריהאנה להיטים בקצב מסחרר ראשים ועושה בדרך לא מעט פשרות מוזיקליות ואמנותיות.

אז הנה, ממש כמו שעון, יוצא אלבומה החמישי של ריהאנה "Loud" וממש כמו שמו, הוא עושה המון רעש. יורה לכל הכיוונים ומרגיש כמו פרויקט שמפיקיה של הזמרת אצו רצו להשלים בלי לתת את הדעת על המוצר המוגמר. למרות שיש כמה טראקים לא רעים בכלל בהם ריהאנה סוף סוף חוזרת לשורשים של "Unfaithful" ופותחת קצת את הפה כדי להראות שיש לה גם יכולות ווקליות, למרות שיש את "S&M" הסקסי ואת "California King" (שמזכיר יותר בלדה של בון ג'ובי), שמיטיבים עם הכשרון המולד של הברבדוסית היפה - בשלב הזה של הקריירה שלה, זה ממש - אבל ממש - לא עושה את העבודה.

חשיפת יתר

אחרי שסחטה כל טיפת סימפטיה אנושית מאיתנו בעקבות אירועי כריס בראון והאגרוף הסורר, לריהאנה יש חוב להסדיר עם הקהל שלה. היא צריכה לצאת מאזור הנוחות שלה, לקחת קצת זמן איוורור, לקבלת השראה ולהתחדשות ולחזור עם אלבום שיפיל אנשים מהרגליים. הבחירה שלה להמשיך להיות בובת מפיקים מביאה לתוצאות שהן מעבר למאכזבות.

"Loud" הוא אלבום סכיזופרני ולא מגובש, שמרגיש כמו שמיכה שנתפרה מטלאים ספורדיים שכל קשר ביניהם ארעי לחלוטין. לצד הבלדות החזקות, יש שוב את אותו מחזור מעייף של מוזיקה קאריבית וג'מייקאנית ששמענו כבר ב"Rude Boy" של השנה שעברה, להיטי רחבת ריקודים כמו "Only Girl In the World" שעל אף האפקטיביות המנצחת שלהם היו יכולים להופיע בקלות גם באלבומים של קייטי פרי, מיילי סיירוס וגם קישה, רחמנא ליצלן.

לצד כל אלו יש באלבום מספר טראקים שפשוט אין להם זכות קיום. לא ברפרטואר של ריהאנה. שירים מטופשים ומיותרים כמו "Fading" או נעימות מונוטוניות כמו "Skin" משמשות בעיקר כמילוי חורים, כי צריך להרים פה אלבום עם יותר מחמישה שירים, ולמי לעזאזל אכפת אם האינטגריטי המקצועי של ריהאנה יסבול? העיקר שהאלבום יוצא קצת לפני חג ההודיה, בטיימינג מושלם לאווירת החגים.

קצת עצוב לומר, אבל הטראק המשובח ביותר באלבום הוא שיתוף הפעולה של ריהאנה עם אמינם "Love the Way You Lie", כשהפעם אנחנו מקבלים יותר שירה ופחות ראפ. מדובר בהמנון של כוכבת, ולא בחיבור רנדומלי של ביטים שהופכים בקסם אולפני למשהו שקורא לעצמו שיר. ריהאנה תמשיך להצליח ולמכור מיליונים אבל מישהו מבין עשרות האנשים שעושים המון כסף על הגב שלה צריך לשלוח אותה לפגרה ארוכה לפני שממש כמו בשיר, אנחנו נעמוד שם ונראה אותה נשרפת.