מורשת רובין
הגיע הזמן להודות שרובין היא לא מה שאתם חושבים, לחזור לשורשים של ברוקן סושיאל סין ולהתכונן לביקור של הבלאק נידלס בישראל. המלצות מוזיקה מהמיכל של מיכל ישראלי
1. בואו נשים את הדברים על השולחן - רובין עירומה. אתם יודעים, באותו מובן שהמלך הוא עירום. כן, היא אמנית פופ טובה, אבל היא לא אדג'ית ואלטרנטיבית כמו שאוהביה מציגים אותה. בשורה התחתונה, היא לא טובה יותר מביונסה. אתם יודעים מה? היא פחות טובה מביונסה. למרות ההפקה המעולה של שלושת השירים החדשים שלה, היה נחמד לשמוע אותה מתנסה קצת עם מלודיות ועיבודים מאתגרים יותר, שלא לדבר על המילים, שלעתים לא משקפות את גילה. לא יזיק לה, לרובין, להודות בכך שהיא כוכבת פופ מיינסטרימית לחלוטין, ולהתחיל לעבוד מדי פעם עם מפיקים נוספים, שאולי יכניסו טוויסט חדש לסאונד שלה, שהוא טוב מאוד, אבל עקבי מדי. המספר של מארק רונסון, מישהו?
2. את ברוקן סושיאל סין כמעט כולם מכירים. את KC Accidental, ההרכב שעל חורבותיו קם קולקטיב העל הקנדי, כדאי להכיר. ספינר נותנים השבוע להאזנה מלאה את אלבום הבכורה שלהם - "Captured Anthems for an Empty Bathtub", שהוא, כצפוי, מעולה. ברוקן סושיאל סין תמיד הרשו לעצמם לזגזג בין ז'אנרים, וכבר כאן אפשר לשמוע את המקור של פיצול האישיות הזה. האלבום בעיקר אינסטרומנטלי, אבל לא חסר בו כלום. כל קטע שונה לחלוטין מקודמו ונשמע רלוונטי היום לא פחות מאשר בסוף שנות ה-90, כשהוא שוחרר לראשונה. מעניין שדווקא ההומור העצמי שמאפיין את ברוקן סושיאל סין לא בולט במוזיקה עצמה, אבל אי אפשר לומר שהרכב שקורא לאחד מהקטעים שלו "Anorexic He-Man" לוקח את עצמו ברצינות תהומית.
3. על Summer Camp כבר המלצתי, אבל יציאת ה-EP שלהם, "Young", היא תירוץ מעולה להמליץ שוב. ג'רמי וורמסלי ואליזבת' סאנקי עדיין לגמרי בקטע של שנות ה-70 וה-80, ובעיקר אובססיביים כלפי תמונות ישנות (הן מופיעות במייספייס, על עטיפת ה-EP ואפילו כתמונות יח"צ) וסרטי נעורים מהתקופה (סמפלים מסרטי ג'ון יוז צצים לא פעם). למרות זאת, ואולי בגלל זה, אפשר בקלות לשבץ אותם בסצינת הצ'ילווייב. רק שסאמר קאמפ הם לא הילדים המקובלים שרוקדים סלואו צמוד - אלה בת'ני קוסנטינו ונת'ן וויליאמס - אלא החנונים שההורים שלהם הכריחו אותם לבוא למרות שלא ממש הזמינו אותם. ובדיוק כמו בחטיבה, גם כאן האנדרדוגס הם המוצלחים יותר. ה-EP הזה הוא פשוט מתוק, בהעדר מילת תואר מחליאה פחות, במיוחד ב-"Ghost Train".
4. The Black Needles הם להקת גראז' מברזיל שמגיעה לארץ לשתי הופעות בסופ"ש הזה (לבונטין 7 ביום שישי, ה12.11, ואוגנדה ביום שבת, ה13.11), והביטוי "לחובבי הז'אנר" מעולם לא נראה מתאים כל כך. יחסית להרכב שבית הגידול הטבעי שלו לא בהכרח מתאים לגראז', זרם מוזיקלי מאוד מאוד אמריקני, הם עושים את זה ממש טוב. אין ספק שהם לחלוטין מושפעים מהדברים הנכונים, שזה אומר שחוץ מרוק, הם גם משלבים מלודיות סרף-פופ, אבל מקפידים על מינון נכון של רישול. אם הם מוצלחים בלייב, ההופעה שלהם עשויה להיות פיצוי ראוי למי שמתבאס מהאמנים המוצלחים-אך-דכאוניים שמגיעים לארץ בקרוב (טינדרסטיקס, מארק לנגן ואיזובל קמפבל).