שיא לו
סי-לו גרין רק משתפר מאז נארלס בארקלי, מאט וקים מסתפקים בלהיות חמודים, להקות אלקטרוניות צרפתיות הן חמודות מטבען, ודאס רייסיסט? להקה שכדאי לכתוב עליה בבלוג. המלצות מוזיקה מהמלצות המוזיקה של מיכל ישראלי
1. לסי-לו גרין, שהתפרסם בעיקר בתור הקול של נארלס בארקלי, יש אלבום סולו חדש בשם "The Lady Killer". לא ציפיתי שמשהו באלבום יצליח להתעלות על הסינגל הראשון והמעולה - "Fuck You", אבל דווקא כשהוא לא מבצע שירים של דיינג'ר מאוס, הקול האדיר של סי-לו ממלא את מקסימום פוטנציאל הסול שלו.
אפשר למקם את האלבום הזה בין "The Love Below" של אנדרה 3000 (מוזיקלית) ל-"Music to Make Love to Your Old Lady By" של Lovage (קונספטואלית). מהראשון הוא לוקח את השילוב בין האיטי לקצבי ובין הנשמה לפאנק, ומהשני את הקריצה הפארודית, למרות שאצל סי-לו היא לא קריפית כמו אצל Lovage. כי סי-לו הוא בעצם דובי גדול שבא לחבק, והוא מאוד מודע לכך. בקטע הראשון באלבום הוא מכריז על עצמו כ- lady killer (הביטוי במשמעותו הלא מילולית זה משהו כמו "פתיין מקצועי"), ומוסיף כמה אקורדים א-לה ג'יימס בונד. אם סיסקו היה פותח אלבום ככה, סביר להניח שהייתי מקיאה בפה. כשסי-לו עושה את זה, זה פשוט חמוד.
השורה התחתונה - מדובר באלבום ממש שמח, גם ברגעים שסי-לו לכאורה מבואס (אולי בעיקר ברגעים האלה), וכזה לגמרי שווה להאזין לו בשלמותו.
2. את מאט וקים חיבבתי פעם. עד שראיתי אותם בהופעה. קשה להגיד באובייקטיביות שזו היתה הופעה לא טובה, כי ראיתי אותם בפסטיבל מיד אחרי לסד סאונדסיסטם, ומי יכול על ג'יימס מרפי? במקום לנגן, מאט וקים היו עסוקים בשטויות. הוא צילם את הקהל, היא ירדה אליהם ורקדה כשהם מחזיק אותה. זה היה כיף, כן? אבל כל הדברים האלה מסיחים את הדעת מהמוזיקה, וקצת חבל שאמנים לא מספיק מאמינים במוזיקה שהם עושים ומתעקשים להעמיס את ההופעות בשטיקים נלווים (לתשומת לב הקורא וויין קוין).
בקיצור, יש להם אלבום חדש - "Sidewalks". גם אותו לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות. הוא כיפי. הבעיה העיקרית שלו הוא שאין בו אף להיט אמיתי, והרי זו הסיבה היחידה שלהקות כמו מאט וקים מתקיימות, בשביל להיטים. במפתיע, דווקא הרגע הטוב ביותר באלבום הוא בלדה - "Northeast", שמוכיחה שאולי עדיף למאט וקים להפסיק להיות מטופשים ופשוט, ובכן, לכתוב שירים טובים יותר.
3. אין פלא שהצרפתים מתנהגים כאילו הם יותר טובים מכולנו. חוץ מהגבינות, יש להם מוזיקאים כמו Total Warr, צמד מפריז שעושה אלקטרוניקה פשוט מעולה. הקטעים שלהם, שנכתבו בטיול ליורו-דיסני, מאזנים בין מלודיות יחסית שקטות לבין ביטים ולופים מונוטוניים-על-גבול-המעצבנים. לפני כחודש הם הוציאו EP חדש בשם "Cascades" ואפשר לשמוע שני שירים מתוכו בסטריאוגאם ועוד אחד במייספייס שלהם (הוא מכיל בסך הכל ארבעה). בינתיים הפרצוף היחיד שאפשר לחבר לשם שלהם הוא זה של דולפין בעל סנטר כפול, מכיוון שאחד מהם עזב לניו יורק והם לא יכולים להצטלם לתמונה משותפת. ואם כל העובדות המעט משונות האלה לא מספיקות כדי לאהוב אותם, לקטע הראשון באלבום קוראים גנגסטה ראפ, והוא לחלוטין לא גנגסטה ולא ראפ.
4. אם Das Racist היו גרים בתל אביב, הם בטח היו כותבים טוויטים על הסגירה של הריף ראף השבוע. אם אתם כתבתם טוויטים על הסגירה של הריף ראף השבוע, בטח כבר שמעתם את הקטע החדש של Das Racist. אם אין לכם מושג מה זה הריף ראף - הנה הקטע החדש של Das Racist.