האח הגדול

את האחים רמירז ראיתי בפעם הראשונה בהופעת הבכורה שלהם, לפני ארבע שנים, במסיבה של קבוצת "פארש". 10 דקות אל תוך ההופעה והרמירזים, שחוץ מהגיטריסט עוזי פיינרמן שניגן עם בום פם ובפרויקט החתרני "התיאטרון הנודד" היו עד לאותו רגע די אלמוניים אפילו במונחים של האינדי הישראלי, הצליחו להפוך להיילייט של המסיבה, עם שילוב אנרגטי, כיפי וכותש מוחות של Fאנק, בלוז ורוקנ'רול.

מאז אותו ערב זכור במעורפל, האחים - הגיטריסט עוזי פיינרמן, החצוצרן ספי ציזלינג והמתופף איתן אפרת - המשיכו לחרוש את המועדונים בת"א ופסטיבלי האינדי בעשרות הופעות, להוציא אלבום, ולשתף פעולה עם כל מי שמגיע לו, מיהודית רביץ עד רות דולורס וייס. לאחרונה יצא אלבום הסולו של פיינרמן, Lick My Heart, תחת שם הבמה "עוזי רמירז", ששומר על רוח השלישיה המקורית, עם פחות Fאנק ויותר  רוקנ'רול, בתוספת תהלוכה אינסופית של נגנים אורחים. למרות השם והסדר הכרונולוגי, נראה נכון יותר להתייחס אל האחים רמירז כאל פרויקט הצד המוקדם של עבודת הסולו של עוזי, אבל האמת שזה לא ממש משנה.

אבל אדוני השוטר, הקשבתי לעוזי

ב-Lick My Heart כלולים 20 שירים, כמה מהם אינסטרומנטליים, וכולם משייטים בטבעיות באזורי הרוקנ'רול-אמריקנה-סרף-בלוז, ונשמעים הרבה יותר כמו משהו שנוצר בין קליפורניה לאלבמה באמצע המאה הקודמת, ופחות כמו מוזיקה שקשורה לת"א 2010, במובן הטוב של העניין. את האלבום הכי כדאי לשמוע במכונית, בערב, על כביש פתוח מחוץ לעיר. הוא נפתח עם הבלדה האדירה "Baby, Please come home" ומשם רק הולך ומשתפר, עם שירים מצוינים כמו "לידיה" שהיה משתלב מצוין בכל אלבום של הווייט סטרייפס, "Mountain Climbing" שמזכיר את ג'וני קאש של סדרת אלבומי "אמריקן רקורדינגס", Girl Don't Lie הסטונסי, הקאנטרי הרמירזי הקלאסי של She's so Young ורוק הגיטרות הדוהר של Oh Me Oh My, שיכול לשמש תירוץ מעולה אם עוצרים אתכם על מהירות מופרזת. גם הקאבר ל-Confide in Me של קיילי מינוג הוא ממש אחלה, ובסך הכל האלבום יכול לתפקד כפסקול מושלם לנסיעה השנתית דרומה לאינדי נגב, אבל לא רק.

עם עוזי מנגנים חבורה של מוזיקאים מוערכים, ביניהם המתופף ניר מנצור, הבסיסטים שחם אוחנה ויהוא ירון, רועי ריק, טובי ואורי כינורות מבום פם, ספי מהאחים רמירז על החצוצרה ואייל תלמודי על הסקסופון. כולם משתלבים יפה בנסיון של פיינרמן לבטא את ההשפעות שספג בתקופות ארוכות של שהות בארה"ב כילד במוזיקה שנשמעת לגמרי ממקום ומזמן אחרים, ולרוב זה עובד מצוין.

כדי להשלים את התמונה אין ברירה אלא לציין שרמירז לא מלוטש במיוחד כזמר, שמי שמחפש חדשנות מוזיקלית לא ימצא פה הרבה ממנה ושיש ב-Lick My Heart גם כמה רגעים פחות הכרחיים, אבל באלבום עמוס ומעט מרושל במכוון מהסוג הזה, פרויקט שמרחב המחיה הטבעי שלו הוא יותר הבמה ופחות אולפן הקלטות, זה בסדר גמור - ואם אתם יודעים מה טוב בשבילכם, אתם תקשיבו בסבלנות גם להם ותגידו יפה תודה.