קאנטרי קלאב

טיילור סוויפט היא הדבר האמיתי. בין אם אתם נמסים ממנה או בזים לסכריניות הדרומית שלה, איש לא יכול לקחת ממנה את התמצית הזו שהיא רק שלה, אותנטית להחריד, כשרונית בצורה שלא משתמעת לשתי פנים ומהוקצעת להפליא, מבלי לאבד קצת חספוס בקצוות.

בטקס הגראמי האחרון סוויפט גנבה את ההצגה אפילו מביונסה, כשהלכה הביתה עמוסה בפסלונים כולל הפרס הנכסף של הערב - אלבום השנה.  אחרי נצחון שכזה, כתפיה הענוגות של סוויפט, שרק בעוד חודשיים ימלאו לה 21, עומדות במשימה לא קלה - להוציא אלבום שיוכיח לכל המקטרגים (ויש המון כאלו) שהיא לא פלא חד פעמי, שהיא לא שטנץ שחוזר על עצמו ושהיא כאן כדי להישאר ולהטביע את חותמה על תעשיית המוזיקה העולמית.

באלבומה החדש, "Speak Now", סוויפט מסיימת את בהצלחה את תהליך הפריחה שלה ואנו מקבלים בו זמרת-יוצרת בעלת זהות מגובשת, שיודעת בדיוק מי היא, מיהו הקהל שלה ומה היא רוצה להעניק להם. סוויפט היא מספרת סיפורים. השירים שלה דחוסים בטקסט שנשמע לפעמים כמו הגיגים שעלו על הכתב והולחנו, היא מספרת את סיפור חייה, את אהבותיה, מכאוביה, תקוותיה ואכזבותיה בצורה הכנה והחשופה ביותר שיכולה להיות, ועושה זאת כיאה לבחורה בגילה.

אבא שלך חוואי?

בניגוד לרבות מהקולגות שלה בביזנס, בעיקר מיילי סיירוס, שכל השוואה ביניהן היא עלבון לסוויפט, טיילור לא צריכה "להמציא את עצמה מחדש". היא לא זקוקה למייקאובר סקסי, לבויפרנד חדש ולוהט ולסאונד אלטרנטיבי ומסוגנן כדי להישאר רלוונטית. מה שמשאיר את סוויפט רלוונטית היא העובדה שהיא לא נותרת נטועה במקום. היא גדלה ביחד עם המעריצים שלה, וכך גם מעמיקים הטקסטים שלה והנושאים בהם הם מתעסקים. המלודיות שלה הן שילוב מושלם של פופ וקאנטרי ואלו הן שהפכו אותה לאמנית הקרוס-אובר המצליחה בדורה.

ההשוואות לשאניה טוויין הן בלתי נמנעות ואין ספק שהן עושות צדק עם היורשת הצעירה. באלבום הנוכחי סוויפט לא מפחדת להתמסר קצת יותר לחריפות וזריזות הלשון שכה מאפיינות מוזיקת קאנטרי, היא עוקצנית ובוטה יותר ועדיין מצליחה לעשות זאת עם המון חן כובש. מאידך, יש באלבום כמה בלדות נוגות ונפלאות, נקיות מכל ה"הי הא" של האורוות והאסם שמציגות את המנעד הקולי של סוויפט, שהוא אמנם לא סלין דיוני אבל בהחלט מרשים. גם כשהיא פורטת לבדה על הגיטרה וגם כשהיא משתלבת בעיבוד סבוך סוויפט לא הולכת לאיבוד ועם זאת לא מתאמצת להוכיח משהו.

מרבית השירים באלבום מדברים על אהבה בכל המישורים האפשריים שלה, אבל סוויפט לא מצפה שום דבר בסוכר. האלבום הזה, אפילו יותר מקודמיו, הוא יומן מסע אישי שהיא פותחת בפנינו וכל שיר הוא עוד חוויה שנצרבה בה וכזו שהיא החליטה לחלוק עם מי שמכירים אותה, כנראה, טוב יותר מכל אחד אחר - המעריצים.

כשחושבים על הפופ המסחרי והנוסחתי ששוטף את העולם בצונמי זוועתי של תואמות קישה, יש מי שימהרו לקטלג את סוויפט באותה חבורה. בגלל שהיא יפה, בלונדינית, צעירה ו"נכונה". אולי גם בגלל שהיא עושה מוזיקה שלא מנסה לאתגר, להרגיז, או להתחכם. סוויפט חיה את החיים ומספרת לנו אותם בדרך הכי טובה שהיא יודעת - בגובה העיניים. והחיים, כמו שאתם יודעים, מתגלים בסופו של דבר כשונים מאוד ממה שחשבנו כשהיינו צעירים. אז אם כבר לגלות את האמת עליהם, לטוב ולרע, עדיף לעשות את זה עם קול ענוג ופריטת גיטרה.

Taylor Swift - Speak Now (ייבוא בישראל: הליקון)